טוב רש הולך בתומו, מעיקש דרכיים והוא עשיר

קוד: ביאור:משלי כח6 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כח6: "טוֹב רָשׁ - הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם - וְהוּא עָשִׁיר

טוב יותר להתחבר עם אדם רש אשר הולך בתומו (נוהג ביושר), מלהתחבר עם אדם שדרכיו עקומות וקשות, גם אם הוא עשיר.

עצות

כשאנשים בוחרים עם מי להתיידד, או עם מי להתחתן, הם לפעמים מושפעים משיקולים כלכליים - מעדיפים להתיידד עם אנשים עשירים, שעשויים לעזור להם מבחינה חומרית, מאשר להתיידד עם אנשים עניים, שעלולים לבקש מהם עזרה; כך נאמר כמה פעמים בספר משלי, למשל, משלי יד20: "וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים" (פירוט), משלי יט4: "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים" (פירוט) ועוד.

שתי רכבות עוצרות בתחנה באותו זמן: רכבת אחת חדישה ויפה, עם הרבה מקומות פנויים וכיסאות מרופדים; והרכבת השניה ישנה ומכוערת, בקושי יש בה חצי מקום פנוי וגם הוא על כיסא שבור מעץ. לאיזו רכבת תעלו? התשובה ברורה: לרכבת שנוסעת לכיוון שאליו אנחנו רוצים להגיע. אולם, מה שכולם מבינים כאשר מדובר ברכבות, לא כולם מבינים כאשר מדובר בחברים.

הפסוק ממליץ לבחור חברים, לא לפי מצבם הכלכלי, אלא לפי הדרך הרוחנית שהם הולכים בה, ולאן הם רוצה להגיע.   כל צלע של הפסוק מתארת אדם ההולך בדרך:

כאשר אנחנו מתיידדים עם אדם, אנחנו לפעמים הולכים עמו בדרך שלו: אם הוא הולך בתומו, גם אנחנו הולכים איתו, ומושפעים ממידותיו הטובות; ואם הוא עיקש דרכיים - גם אנחנו הולכים איתו, ומושפעים ממידותיו העקומות. אם אנחנו רוצים שדרכנו תהיה שלמה וישרה, אנחנו צריכים לבחור באנשים שהולכים באותה דרך, ולא להתייחס למצב הכלכלי שלהם: טוב להתיידד עם אדם שהוא רש והולך בתומו, מאשר להתיידד עם אדם שהוא עיקש דרכיים ועשיר.

דקויות

1. רוב המפרשים פירשו את פסוקנו כעצה לרָש או לעשיר - "טוב יותר שתהיה רש ותלך בדרך תמימה ושלמה ללא מרמה, משתלך בדרכים עקומות ותככניות כדי להיות עשיר ": "דְּרָכַיִם = שם הזוגי, על שני הדרכים שהם זה לעומת זה; יש שני דרכים: דרך אחת תחילתו קוצים וסופו מישור, ובזה ילך הרש, וזה דרך הישר להגיע אל מחוז החפץ, והגם שהוא רש עתה - הלא הולך בתומו, וסופו מישור; והעשיר עיקש דרכים, והולך בדרך שתחילתו מישור, והוא דרך עיקש, כי סופו קוצים, ויהיה רש בסופו" (מלבי"ם), "כי אף שהרש הוא חסר ממון, מכל מקום הוא שלם בשכל, שהולך בתומו, מה שאין כן הכסיל הוא רש, שחסר שכלו, והרי הוא גם עני בדעת" (הגאון מווילנה על משלי יט 1).

2. אולם אפשר לפרש את פסוקנו גם כעצה לכל אדם - איך לבחור חברים (ראו "עצות"). כך פירשו ב"דעת מקרא", בשם המאירי, על הפסוק הדומה  ב משלי יט1: "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל" (פירוט).

פירוש זה מתאים לפסוק הבא, המדבר גם הוא על חברים, ומתאר את ההשפעה השלילית של חברים רעים על ההורים, משלי כח7: "נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין, וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו" = מי שמתרועע, מתיידד, עם אנשים זוללים ורודפי תענוגות, יביא בושה וכלימה על הוריו (ראו חברי הילדים); לכן נראה לי שגם הפסוק שלנו מדבר על חברים, והוא מלמד את ההורים, שיעודדו את ילדיהם להתחבר עם אנשים שהולכים בתומם, אנשים בעלי מידות טובות, ולא דווקא עם ילדי העשירים.

הקבלות

יעקב אבינו היה, בראשית כה27: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (פירוט). הוא הלך בתומו אל לבן בן דודו, שהיה עיקש דרכיים, בראשית לא7: "וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים", החליף את המשכורת מדרך אחת לדרך אחרת. אולם סופו של יעקב היה טוב יותר משל לבן, "כי העשיר לבסוף, ולבן העני" (רמ"ד וואלי פירוש אחרון).

"ומה שאירע לאבות - סימן לבנים, כי הוא יותר טוב לישראל העניים בזמן הגלות, שהולכים בתומם ובוטחים על השגחתו ית', מן הגויים העשירים שמרבים את הונם בגזל ועושק רש" (רמ"ד וואלי, שם).

3. ורש"י הוסיף, שהכוונה "אף עני שבתורה", כלומר, גם בלימוד, עדיף להיות רש ועני בידיעות אבל תמים ושלם במידות, מאשר להיות עיקש במידות ועשיר בידיעות.

"טוב רש הולך בתומו, שפיו וליבו שוים, ונושא ונותן באמונה, אף על פי שהוא רש, כי בשכר זאת סופו להעשיר.

ורז"ל רימזו לכך כשאמרו: כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקיימה מעושר (רבי יונתן, משנה אבות ד ט), כי לא הייתה כוונתם לעניין הלימוד בלבד, אלא אפילו לעניין המעשה, שהוא מקיים את התורה שאמרה: לא תונו איש את עמיתו, אלא משאו ומתנו בתמימות בלי ערמה ומרמה, והוא יותר טוב ודאי מן הרמאי העשיר, שמבטל את התורה מעושר, וסופו לבטלה מעוני, כי יוכרח לילך בדרך רמאות מפני דוחקו. ואין כסילות גדול מזה, שעוזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך הגורמית את רעתו" (רמ"ד וואלי על משלי יט1, פירוש אחרון).

עוד על השפעת העושר והעוני על האישיות, ראו חסרונות העושר.

תגובה (רמי ניר, 31.08.2007):    גם יש עשיר מתרושש, וגם "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב" (משלי יג' 7).      על-כן, "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם-יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם? וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד' 12-9)

תגובות