עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים -

דקויות

עובד - יש שפירשו מלשון עֶבֶד: "מאי דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם: אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה (לעסוק בה תמיד, לחרישה והשקאה וניכוש ועידור) - ישבע לחם, ואם לאו - לא ישבע לחם" (ריש לקיש (רש"י), בבלי סנהדרין נח ב).

אדמתו - "ומה שאמר אדמתו, ולא אדמה סתם, לרמוז שהוא צריך להתעסק בעסק הראוי לו ובתיקון המוטל עליו, אם הוא רוצה להמשיך את השפע בריבוי; שאם יצא מתחומו להתעסק בעסק אחר, כמו זר נחשב, ואינו מושך כלום, בין בענייני העולם בין בענייני המושכלות" (רמ"ד וואלי).

עובד אדמתו = עובד האדם שבו

יש שפירשו את הפסוק גם כמשל ללימוד התורה ועבודת הנפש:

- "אם זכה אדם לתורה - ישבע לחם, כמד"א (משלי ט ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". ומרדף ריקים ישבע ריש - כמד"א (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן". תמן תנינן (משנה אבות ד יב): "אם עמלת בתורה - יש לך שכר הרבה, ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך"" (מדרש משלי (בובר) על הפסוק).

- "ושלמה המלך עליו השלום רמז כל מה שאמרנו באמרו עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש, כי הנה בעל השדה מזבלה ומעדרה וזורעה, וגשם יגדל ויצמיח, והאדמה בטבעה תוציא תבואתה, והעובד ישבע לחם, כי זה ימשך ויתחייב בטבע בעבודתו. מובירה ואינה עובדה זה ודאי ישבע ריש, כי מה יאכל כי הוא לא הכין אדמתו ולא תקנה, והוא אמרו ומרדף ריקים ישבע ריש. וסוד הכתוב בנמשל הודיענו בחכמתו, כי עובד אדמה העליונה, סוד 'ה' אחרונה, ונקראת כן לפי שנאצלה מאדם העליון, והוא התקון בעסק התורה והמצות כמשל הזריעה אל השדה, אחר הזבול והעדור שהוא משל אל הכוונה הראויה בעבודה..."  (של"ה תולדות אדם בית החכמה תניינא ט).

אך הפסוק אינו יוצא מידי פשוטו, וגם מי שלומד בתורה ועוסק בעבודת נפש - צריך לעבוד בגופו:
"אך הישמר פן יתחלף בין העצל הראוי לגנאי ובין בעל הבטחון הראוי לשבח, כי שלמה מגנה תכלית גינוי את העצל הבטל, ומשבח בכל לשון של שבח את החרוץ העובד למחייתו. ואמר "אוגר בקיץ בן משכיל, נרדם בקציר בן מביש", ועוד אמר "אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם". ואמר עוד "עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש". ובעובד אדמתו הכוונה למי שעוסק למחייתו בחרישה וזריעה וכדומה. וברודף ריקים לרודף אחר אלה שדעותיהם ריקניות, ומדמים בנפשם כי אף שאינם כדאיים שייעשה להם נס, ראוי בטחונם לשבח בצירוף אל בטלתם. אך זהו חסרון דעת המביא לידי עניות גדולה כמו שנאמר ישבע ריש, שאם יחשוב כל אדם כי ראוי הוא לחסד (אלוה) כאליהו ואלישע יהיה ללעג ולקלס, ועל כגון דא נאמר "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רחץ". והם חוטאים בחילול השם, כי הרשעים רואים את שפל מצבם, שהם נזקקים לנדבות, ונאחזים איפוא במשנה תוקף בהבלי העולם הזה, ומשקיעים בהם את כל מעייניהם ואינם נותנים דעתם על שום עניין אחר." (רבי אברהם בן הרמב"ם, ספר המספיק לעובדי ה').

מרדף = אדם המנסה להתחבר ולהתקשר אל-;   ריקים - שתי משמעויות:

1. אנשים ריקים  = אנשים שאין להם רכוש ומשפחה והם מקימים כנופיות של בטלנים; 

2. מעשים ריקים = מעשים חסרי-תועלת, כגון משחקים, בידור ובטלה.

הקבלות

פסוק דומה נמצא ב משלי יב11: "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב" - שם הדגש הוא על הנזק הנפשי של הבטלה (פירוט).

על-פי ההקשר, נראה שכל אחד מהפירושים של ריקים מתאים לפסוק אחר:

1. בפרק יב נאמר, משלי יב11-12: "...וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב. חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים...", כלומר - הבטלן רודף אחרי אנשים ריקים, ובסופו של דבר יהיה בחברתם של אנשים רָעים (בציד או במצודה).

2. ובפרקנו נאמר, משלי כח19-20: "...וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ... וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה", כלומר - הבטלן רודף אחרי מעשים ריקים, ורוצה להתעשר מהר ובלי לעבוד (בדרכי מרמה או בתחבולות אחרות).

גם מלבי"ם קישר בין הפסוקים הסמוכים: "תפש במשל דרך החריצות ודרך העצלות, ובכל אחד יש תמימות ועקשות.   למשל, בדרך החריצות יש תמימות אם עובד אדמתו ונהנה מיגיע כפו, וזה ישבע לחם... בהפך המרדף ריקים ואינו עושה מאומה ישבע ריש, וזה הדרך הרע בדרך העצלות.   אמנם יש הטוב בדרך העצלות, שלא יהיה חרוץ יותר מדאי ויהיה אץ להעשיר ע"י גזל ורצח, שחריצות הזה רע ודרך עקש, ובזה טובה העצלות, שאחר שעבד אדמתו אז יתפוש דרך העצלות, ויהיה איש אמונות, ויאמין בה' שישלח ברכה בזרע אשר זרע ותבואת הכרם, ואז הוא רב ברכות, כי ישלח ה' לו את ברכתו, מה שאין כן האץ להעשיר לא ינקה מעונש, וזה העקשות שבדרך החריצות.    ויש שני דרכים, דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, וזה עובד אדמתו שתחלה יגע ועמל וסופו מישור שישקוט ויאמין, ואחר ישבע לחם מברכת ה' ומפרי כפיו, ויש שתחלתו מישור וסופו קוצים, המרדף ריקים, ואחריו הוא אץ להעשיר ע"י רצח, ועל-ידי-זה לא ינקה, וסופו ישבע ריש" (מלבי"ם).