קוד: ביאור:תהלים קכד5 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
תהלים קכד4-5: "אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ. אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים
"
- ולו היינו ניצלים מהשודדים, אזי היינו בסכנה נוספת - המים הגואים היו שוטפים אותנו, נחלי הנגב העולים על גדותיהם היו עוברים על נפשנו ומטביעים אותנו; היינו בסכנה כפולה - עברו על נפשנו גם המים השוטפים וגם השודדים הזידונים.
בקריאה ראשונה, הפסוקים מתארים שיטפון: הדוברים מספרים שהמים כמעט שטפו אותם, הנחל כמעט עבר עליהם והטביע אותם. אולם, הפסוקים הקודמים מתארים עניין אחר,
תהלים קכד2-3: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ
בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם, אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ
". אז מה הסיפור בפסוק - הצלה מאדם או הצלה משיטפון? שתי תשובות.
1. הפרק שלנו הוא אחד משירי
המעלות. כמו רוב שירי המעלות, הוא מתאר חוויות של
העולים לירושלים
(דעת מקרא על תהלים קכ). הם כנראה עולים מהנגב, דרך מדבר יהודה, ובדרכם הם נתקלים בסכנות רבות - שודדי דרכים (פסוקים 2-3) ושיטפונות בנחלים (פסוקים 4-5), והם ניצלים מכל הסכנות,
תהלים קכד8: "עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה', עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
".
2. השיטפון בפסוקנו הוא משל לעמים העומדים על עם ישראל לכלותו: "המים - דימה המון העמים לשטיפת מים רבים...
הזידונים - השוטפים בזדון וברשע
"
(מצודות). וכן ב
ישעיהו ח7: "וְלָכֵן הִנֵּה ד' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת
מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים - אֶת
מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ; וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו, וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו
" (פירוט).
ומדוע בפסוק 3 הם נמשלו לחיות-טרף הרוצות לבלוע אותנו, ובפסוקים שלנו הם נמשלו למים? - כי יש שני סוגים של אויבים לעם ישראל: סוג אחד רוצה לפגוע בגוף, להרוג ולהשמיד; הסוג השני רוצה לפגוע בנפש, לבולל ולמחוק את ייחודנו. הסוג הראשון נמשל לחיות טרף "אזי חיים בלעונו - בחרות אפם בנו
", והסוג השני נמשל לשיטפון: "שאז, בעת שלא חרה אפם בנו לכלותנו, רק בהפך - היו רוצים לקרב אותנו להיות עמם לעם אחד, אז היו
המים שוטפים אותנו, ומבאר כי
הנחל מים הזה היה
עובר על נפשנו, לא על הגוף - רק על הנפש, ומפרש כי
אז היה עובר על נפשנו הקדושה
המים הזידונים, שהמים המליציים - כיוון בהם על הזדון וכפירת הדת
"
(מלבי"ם)
שטפונות בנגב נזכרו גם בהמשך, בשיר מעלות אחר,
תהלים קכו4: "שׁוּבָה ה' אֶת שבותנו[שְׁבִיתֵנוּ]
כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב
" (פירוט). שם ההקשר חיובי - זרם העולים השבים אל ציון הוא פתאומי ומהיר כמו ערוץ נחל בנגב המתמלא לפתע במים.
לעילוי נשמת הרוגי נחל צפית בנגב, אייר ה'תשע"ח.