מאת: אראל
חגי א4: "
הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!
"
בני ישראל טענו, שעוד לא באה העת לבנות את בית המקדש (
פסוק 2). חגי נכנס לבתיהם ורואה שהם יושבים בבתים מקורים בהידור (=
ספונים ). בלי קשר לתקופה - ברור שבני ישראל צריכים להשקיע בבית ה' לפחות כמו שהם משקיעים בביתם הפרטי. הנביא משתמש באותה מילה שהעם משתמש בה -
עת - ואומר להם: לא משנה מה הסיבה שבגללה אתם חושבים שהזמן עדיין לא הגיע - עצם העובדה שאתם יושבים בבתיכם היציבים והמרווחים מראה שהגיע הזמן: המצב המדיני, הכלכלי, הבטחוני והדתי מספיק טוב כדי שתבנו בית לכבוד ה'.
האם הטענה הזו נכונה תמיד? לא בהכרח: הרי גם דוד המלך אמר,
שמואל ב ז2: "
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא: רְאֵה נָא,
אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים , וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה
", כלומר, הגיע הזמן לבנות בית מקדש לה'. ובכל זאת, ה' לא דרש מדוד ואף לא התיר לו לבנות את בית המקדש!
אבל ייתכן שהטענה הזו היא "ברירת המחדל": ברגע שאדם יושב בבית יציב ומרווח, הוא צריך להתחיל להשקיע בבניין בית ה', עד שה' בעצמו מתערב ואומר לו שיפסיק.
פירוש נוסף: אומר להם הנביא: "ובבתיכם כן הגיעה העת לשבת? אם אכן לא הגיע העת של בנין המקדש, כיצד הגיעה העת לשבת בבתיכם כאן בארץ ולא בגלות? האין זאת על פי הצהרת כורש שאיפשרה את התחלת בנין המקדש?"
(הרב מאלי) .
מהשורש
ספן , שעניינו כנראה כיסוי הבית בתקרה, או כיסוי קירות הבית בעצים
(
רש"י,
מלבי"ם,
מצודות) . והוא קרוב אל השורש
צפן , שגם הוא מתאר כיסוי:
וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" - משה המחוקק קבור בחלקה הנמצאת בנחלת גד; הקבר ספון ומכוסה בתקרה.
וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ, וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים" - כיסה את הבית בעצי ארזים.
וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים" - מהקרקע עד הקירות הסמוכים לסיפון (= לתקרה)
וְסָפֻן בָּאֶרֶז מִמַּעַל עַל הַצְּלָעֹת אֲשֶׁר עַל הָעַמּוּדִים, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר" - מלמעלה היתה תקרה של ארזים. או: הקירות על העמודים היו מכוסים בעצי ארזים.
וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה, וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע" - מכוסה בעצי ארז מצד לצד.
הָאֹמֵר 'אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי, וְסָפוּן בָּאָרֶז, וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר'" - הבית מצופה בעצי-ארז יוקרתיים.
"
העת לכם - ר"ל: וכי על "זה שתשבו בבתיכם ספונים יש עת", הלא גם לזה צריך שיבא העת שיעדו הנביאים שתשבו בשלוה ואין אתם שואלים בזה על עת מיועד, "והבית הזה יהיה חרב?" על זה תשאלו אם הגיע העת?!:
"
(
מלבי"ם) .
העת לכם - וכי רק לבד לכם בא העת שאתם תשבו בבתיכם הספונים ומכוסין בתקרות, והבית הזה ישאר חרב כשהיה?!" ( מצודות) .
דוד המלך, שחי לפני בניית בית המקדש הראשון, נשבע,
תהלים קלב3: "
אִם אָבֹא בְּאֹהֶל
בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי
"...
תהלים קלב5: "
עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב
" (
פירוט). בימי דוד, ארון ה' היה באוהל מועד - אותו אוהל שבנו בני ישראל במדבר, כמה מאות שנים לפני כן. אבל איכות החיים של בני ישראל השתפרה בהרבה - הם כבר לא גרו באוהלים אלא בבתים מבוססים. ודוד הרגיש, שמשהו כאן לא בסדר - לא ייתכן שהוא עצמו יישב בבית ארזים, כאשר ארון ה' נמצא באוהל,
שמואל ב ז2: "
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא 'רְאֵה נָא! אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה!'
". דוד החליט לבנות בית-מקדש בהתאם לרמת החיים הנוכחית של בני ישראל - בית ארזים. אבל ה' שלח את נתן הנביא לעצור אותו - בטענה שהוא אינו ראוי לכך כי היה איש מלחמה, ורק בנו שיהיה איש שלום יוכל לבנות את הבית. אולם דוד לא ויתר: הוא לא יכל לשבת בשקט בביתו, כל זמן שלה' אין בית. ולכן הוא נדר שלא יבוא לישון בביתו עד שימצא מקום שבו יוכל בנו לבנות את בית המקדש לה'. דוד לא היה רשאי לבנות את המקדש בעצמו - אז הוא לפחות השתדל להכין את המקום. דורות רבים לאחר מכן, לאחר שבית המקדש חרב, ובני ישראל חזרו מהגלות, עמד חגי הנביא ואמר להם: קחו דוגמה מדוד המלך! הוא לא ישב בביתו בשקט, עד שעשה ככל יכולתו כדי לבנות את בית המקדש!