קוד: הקראים בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל:
|
כללי: הקראים הם כת יהודית שנוסדה במאה השמינית לסה"נ ע"י ענן בן דוד. ע"פ חיבורי רב סעדיה גאון (רס"ג): ענן היה בכורו של ראש הגולה ובמות אביו מינו אחיו את אחיו הצעיר חנניה לראש הגולה בגלל מידותיו. ענן לא קיבל זאת ומינה עצמו לראש הגולה, על כן הוא נאסר ונידון למיתה כמורד. בכלא פגש חכם מוסלמי ששמו אבו – חניפה שיעץ לו לטעון כי דתו שונה משל היהודים ודומה לאיסלם בקידוש החודש ע"פ הראייה. ענן טען כך והחליף שחררו, בעקבות כך יסד ענן את כת הקראים. הכת הזו דחתה את הפרשנות של חז"ל למקרא כפי שבאה לידי ביטוי בתלמוד ובמדרש. הקראים נצמדו לפשוטו של מקרא ובכך יצרו מחלוקת עמוקה מול "היהדות האורתודוקסית" של אז, שנקראה קבוצת "הרבניים".
מאפיינים של כת הקראים:
יחס היהדות" הרבנית" אל הקראים היחס אל הקראים נשתנה במשך הדורות השונים וע"פ הפוסקים השונים. כפי שנראה היו שראו בהם "פסולים לבוא בקהל" לעולם מחמת ממזרות והיו שרצו לקרבם במספר תנאים. לקראת סוף תקופת הגאונים בתקופה זו, כנראה שקיבלו אותם באופן מגביל. בכתובה עתיקה משנת 1035 נאמר כך: "...לא יביא אל ביתו אשר היא בו בהיותה אשתו אליה ולא שתי הכליות ולא יותרת הכבד.... ולא יבעיר נר בלילי שבתות ולא יהיה בביתו אש בימי השבתות.... שלא יכריח אותה על מועדי ה' צבאות אשר על ראיית הירח....". ברור שמדובר ביהודי רבני שנשא אשה קראית וחכמים מצווים אותו בכתובה שנתן לה, להתחשב באשתו הקראית ולכן אל לו להשאיר אש דולקת במשך השבת וכן מצווה הוא לאפשר לה לשמור את המועדים שלה שהם ע"פ ראיית הירח בלבד. רואים אם כן שבתקופה זו נשאו נשים קראיות ואלו כיבדו את מסורתם.
דעת הרמב"ם באופן כללי ניתן להבין את עמדתו של הרמב"ם בנושא הקראים מתוך הלכות ממרים (פ"ג, ה"ב- ה"ג) לגבי הכופר בתורה שבע"פ, אומר הרמב"ם (שם, ה"ב): "...מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבע"פ...כל אלו אנן בכלל ישראל ואינן צריכים לא עדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצווה גדולה והסיר מכשול..." אולם בהלכה ג' מוסיף הרמב"ם: "...במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו... והלך אחר דעץו הקלה... אבל בני אותן הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות... הרי הם כתינוק שנשבה לבין הגויים... שהוא אנוס, ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים... לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום..."
ומסביר הרדב"ז שכוונת הרמב"ם היא לקראים. רבים סוברים שגישה פשרנית זו כלפי הקראים התפתחה מאוחר יותר בחיי הרמב"ם עת הגיעו למצרים והכרתו את החיים הבין עדתיים בין "הרבניים" לבין "הקראים", שהרי בתחילה קבע הרמב"ם שהכופרים בתורה שבע"פ דינם מיתה.
רבי שמשון (?) אומר כך: "...על כן הקראים אנו מחרימים לרמאים לרדות ולנדות ולהחרים על אותם המשיאים להם בנותם שעוברין על לא יבוא ממזר בקהל בקהל ה' ועל לפני עיוור לא תיתן מכשול, כי נשותיהן מקודשות להן מן התורה....והואיל ומקודשות מן התורה או בכסף או בביאה כשמגרשין נשותיהן שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים, נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש..."
אותו רבי שימשון (שלא ידוע מי הוא היה) הוציא פסק חריף מאוד שכתב, ובו הוא מגדיר את הקראים - כממזרים. הסיבה לכך היא שהנישואים שלהם נעשים בכסף ובביאה- ואלו קידושין כשרים. לכן, כאשר אשה כזו מתגרשת מבעלה הקראי שלא ע"פ דעת חכמים, היא למעשה אינה מגורשת וממשיכה להיות בחזקת אשת איש ואם נישאת לאחר ונולדו לה ילדים הרי אלו ממזרים ואסורים לבוא בקהל עד עולם. אם כן יוצא שהקראים חשודים על הממזרות ואין להם תקנה.
הרמ"א 1 : ואכן גם הרמ"א מסכים לדעת ר' שמשון ואומר: "...הקראים אסור להתחתן בם וכולם ספק ממזרים ואין מקבלים אותם אפילו רצו לחזור..." הרדב"ז 2 "...ומכל מקום מודה אני שאם היו מסכימין כולם לבוא לדברי חברות ולקבל עליהם קבלת רבותינו ז"ל להיות כמונו, הייתי מתירם לבוא בקהל עם הסכמת החכמים" כלומר לדעת הרדב"ז הקראים אינם בגדר החשודים כממזרים ויכולים לבוא בקהל ה', אלא שעליהם לקבל את התורה שבע"פ ואת דעת חכמים.
הרב ניסים אוחנה (1882- 1966, בשו"ת "נאה משיב", חלק אה"ע ס' ב') הרב ניסים אוחנה שימש כרב ודיין במצרים והחל מ-1943 כיהן כרבה של חיפה. הוא הכיר את הקראים מפני שבמצרים היה ריכוז גדול של העדה וכך אמר בנושא זה: "...אבל בני בניהם שהחזיקו בדרכי אבותיהם שעשו מדת ישראל דת אחרת כפי רצונם ושינו כמה וכמה דברים מתורתנו הקדושה אינם נקראים עוד בשם ישראל.....ובני המקרא שנבדלו מקהל ישראל ועשו פירושים לתורה ככל העולה על ליבם ואינם מאמינים בתורה שבעל פה המסורה לנו מדור דור, איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום ושעל פיה כרת ה' ברית עם ישראל....ובניהם ובני בניהם עד ימנו אלו אלה סרו מדרך התורה המסורה ואינם מאמינים בתורה שבע"פ ושינו מטבע שטבעו חכמים, אין להם עוד דין מומר אלא נידונים כנוכרים גמורים ולכן אם חוזרים בהם ובאים להתגייר ומקבלים עליהם עול מצוות כשאר ישראל מקבלים אותם".
כלומר לדעת הרב אוחנה הם צריכים גיור כדין נוכרים גמורים, אבל אז מקבלים אותם.
הרב א"מ הכהן 3 ( שו"ת רא"מ עמוד קיב) וכך הוא אומר: "...כי אנכי בעצמי בתחילת בואי לכאן, כששמעתי שם קראי, רקקתי ואמרתי עליו טמא טמא יקרא, הלא ממזר הוא, ונזהרתי מלנוע בכותלי הרחוב שלהם. ואדוננו משה האחרון (הכוונה לרמ"א)...הקראים אסור להתחתן בהם וכולם ספק ממזרים ואין מקבלים אותם אף אם רוצים לחזור ועכ"ל". וממשיך הרב א"מ הכהן: "...גם אנחנו פה במצרים אשר עינינו רואות את תהלוכות הקראים שהם לא במרד ולא במעל, נוכל לסמוך בכל כוחותינו על הראשונים כמלאכים הם הם רבני מצרים..."
כלומר הרב הכהן סובר שיש להקל איתם ולקבלם, למרות שידע את עמדתו החריפה של הרמ"א.
הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון (ה רב הראשי לשעבר) "...ורק בקראים הנוהגים כמנהגי הקראים הרחיקו אותם ככותים והתנו ההיתר בקבלת חבירות... משום שהתרחקו מהמצוות... ואף אחד מגדולי הפוסקים בעניין זה, לא מזכיר גזירה שעשאום כודאי ממזרים, מלבד הכלל הברור שיש להרחיקם כמינים ומומרים שהתרחקו מדת ישראל כל עוד לא קבלו דברי חברות... וכן מה שדייק לשון הרמ"א... אין הכוונה שאין מקבלים אותם רק מטעם ספק ממזרים, אלא משום שהתרחקו מדת ישראל.
נסכם את העמדות השונות בטבלה:
לסיכום : ניתן לומר בהכללה שהרבנים האשכנזים נטו לעמדות הלכתיות נוקשות מאוד כלפי הקראים כמו פסיקת הרמ"א שכולם ממזרים ולכן הוצאתם מכלל עם ישראל היא לעד. עמדה קיצונית זו לא קיבלה ביטוי בקרב הרבנים המזרחיים שהכירו טוב יותר את הקראים ומנהגיהם ולכן נטו לפסוק יותר לקולא באשר לקבלתם כחלק מעם ישראל. 1 על אה"ע סימן ד', סעיף ל"ז. 2 בשו"ת הרדב"ז חלק ז' סימן ט'.
3 נולד בטבריה בשנת תרכ"ו 1856. בשנת תרנ"ז 1887 התמנה לרב עדת האשכנזים בקהיר. המובא להלן לקוח משו"ת רא"ם עמ' קיב. |
תגובהמאת: נריה הרואההיה צר לי מאוד לקרוא את המאמר עקב השגיאות הרבות שבו. צר לי עוד יותר לראות שמאמר מגמתי זה, אשר אף לא מתיימר להסתיר את עמדתו האנטי-קראית במובהק, נכתב על ידי אקדמאי, שניכר שאינו מכיר לעומק את היהדות הקראית, ואף לא את המחקר האקדמי עליה. המאמר רווי בשגיאות, בסילוף עובדות ובטענות מגמתיות. כל כולו נועד לעשות דה-לגיטימציה של היהדות הקראית, תוך מתן מסווה של מאמר.
1. נתחיל בשם המאמר. המאמר נקרא "קראים", אך מדוע לקרוא לו "קראים" ולא "יהדות קראית". קריאה למאמר בשם "קראים" מהווה התייחסות לאנשים ולא לדרך, ושלילת הדרך כדרך ושיטה.
2. המחבר קורא לקראים "כת". כת הינה הגדרה לא מקובלת, מעליבה, שאינה מתאימה ליהדות הקראית, שאין בה אף מאפיין של כת, אלא אף להפך. היהדות הקראית היא תנועה דתית פלורליסטית.
3. המחבר בוחר להיצמד לסיפורי סעדיה גאון על יסוד היהדות הקראית, שהוכחו כלא נכונים על ידי המחקר האקדמי. לא ברור מדוע הוא מספר סיפור זה על ייסוד היהדות הקראית, כשאין הוא נכון, ואין הוא תורם כלל לדיון על היהדות הקראית עצמה. סיפור זה רווי שגיאות, בכך שהוא טוען שמי שייסד את היהדות הקראית היה החכם ענן בן דוד הנשיא, בעוד שהיהדות הקראית הייתה קיימת אף לפניו, ואף מקשר בין קידוש החודש לבין היהדות הקראית, בעוד שקידוש החודש על פי ראייה הוא הלכה יהודית כללית, שאין לה קשר לאיסלאם.
4. במאפיינים של "כת" הקראים, מציג המחבר 10 מאפיינים שרבים מהם אינם מדויק לגמרי: א. הקראים לא מסתמכים על "ספר המצוות". הקראים מסתמכים על המקרא, ומפרשים אותו לפי סבל הירושה והיקשים מתוך המקרא עצמו. ד. הלוח הקראי, מבוסס על אפשרות הראייה ולא על ראיית הירח הממשית. ז. המסמכים "שטרי נישואין" היו שטרי נישואין קראיים, ובהם דווקא היו שתי אפשרויות, או ששני בני הזוג מתחייבים להתנהג כקראים, או שלכל הפחות הצד הקראי זכה לזכות שלא יחללו את הדין הקראי בבית המשותף. לא נמצאו התחייבויות של הקראית לקיים את החגים שלא לפי אפשרות ראיית הירח, אלא להפך, חובה של הצד הרבני לקיימם. ט. קראים רבים הצילו יהודים רבניים בתקופת השואה.
5. אותה "כתובה עתיקה משנת 1035" שהוא מצטט במאמר, היא מסמך קראי, שבו דווקא הגבר הרבני מתחייב לקיים את הדין הקראי. יצא לאחרונה ספר שלם שבו פורסמו אסופות כתובות כאלה.
6. במאמר קיים דיון ארוך בשאלה מה מעמדם של הקראים, לפי דעה של רבניים רבניים, אך אין דיון כלל בשאלה מה מעמדם של הרבניים לפי הדעה הקראית. הצגה חד-צדדית של הסיפור מצחיקה ומגוכחת ודומה שנעשית רק לשם דה-לגיטימציה של האמונה הקראית. |