כ"ה אייר תשס"ד (יום השבעה)

דינה, אראל, מור, ארז, אבא אברהם ומשפחה יקרה,

רציתי לספר לכם מי היה דב בשבילי, דב איתו ולצידו עבדתי למעלה מ-20 שנה.

אדם מיוחד, לא שגרתי. פנים מחייכות תמיד עם ניצוץ בעיניו הכחולות, פעלתני ומלא חיוניות ללא גבול.

אדם יקר, צנוע ועניו, אוהב הבריות, חדור ערכים, מסור ונאמן לרעיונותיו ואמונותיו ופועל להגשימם עם יושרה מירבית.

איש אשכולות, איש ארץ ישראל היפה, חבר ורע תומך שתמיד היה שם בשבילי.

מדי בוקר בשעה 06:30, נהג לעלות לקומה השניה, לפתוח בשקט את הדלת ולשאול "הגעת כבר?", ומיד לעבודה.

עם כולנו דיבר בגובה העיניים. מעולם לא ניצל מעמדו בחברה למטרותיו האישיות. למול עיניו תמיד רק טובת החברה והעובדים בה, כשמסירות נאמנות ואחריות הם האורים והתומים שמנחים אותו וחייבים להנחות כל אחד מהעובדים במחיצתו.

לב רחב שתמיד מחבק ומנשק, כמו אבא טוב של כולנו. עם המון חום אנושי ואיכפתיות, ועם זאת לא התפשר על נורמות שנדרשות מאיתנו כעובדים. ואנו מוכנים לעשות הכל בשבילו.

מעולם לא שמעתי מפיו את המילה "אני". תמיד יודע להקשיב ולייעץ מתוך יחס של כבוד. עשיר בידע. מישהו שכל כך קל לסמוך עליו.

הגב והמשענת שלי ושלנו בעבודה.

תמיד אזכור את דב רץ במסדרונות, ממהר להספיק עוד. תמיד עם נייר או תיק ביד, פותח מגירות הדואר או מצלם. לא מבזבז זמנו למשהו שהוא מחוץ לעשייה הקשורה בחישולי כרמל. לא היה לו רגע דל.

תמיד שירת את עצמו ללא כל גינוני כבוד.

קוד המוסר האישי ומוסר העבודה הגבוהים ובלתי מתפשרים שכל כך אפיינו את דב, היו חלק מהאויר שנשמנו במשרד הטכני. ואי אפשר שלא להיסחף איתו.

ודב איש משפחה מסור, מדבר בחום רב על משפחתו הקרובה, אחיותיו ואחייניו, ולא שוכח להזכיר את אמו ז"ל.

קטונתי מלספר על דב - איש המקצוע, שתרם כה רבות לחישולי כרמל.

בשבילי דב היה קודם כל בן אדם - " מֶנְטש". מאותם נפילים ההולכים ונכחדים.

זכות גדולה היתה לי לעבוד במחיצתך. כגודל הזכות - גודל האובדן. והצריבה בזכרון עמוקה מני ים.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין".

נוח לך בשלום על משכבך.

מורשתך - דרכנו.

[כתבה: רבקה , מזכירת המשרד הטכני, חישולי כרמל ]