אבי ומורי הראשון לתנ"ך

[כתב: אראל סגל]

אחד הזכרונות היפים ביותר שיש לי מאבא ז"ל הוא - הסיפורים שסיפר לי כל לילה לפני השינה, מאז שאני זוכר את עצמי. בהתחלה הוא סיפר לי סיפורי-ילדים פשוטים, אחר-כך (כשהייתי בן 5-6) עבר לסיפורי "פו הדב" (הוא סיפר לי אותם כמה פעמים, והיה מסביר לי איפה צריך לצחוק ומה מצחיק - כך התפתח חוש-ההומור שלי), אבל השיא היה - פרקי התנ"ך.

זה התחיל כשהייתי בכיתה ב, והתחלנו ללמוד בכיתה את ספר בראשית. קצב הלימודים בכיתה היה איטי מדי בשבילי - אני רציתי לדעת מה קורה הלאה, לפני הכיתה. אז ביקשתי מאבא שיספר לי את ספר בראשית לפי הסדר - פרק בלילה. והוא סיפר והסביר מתוך פירושי ש' ל' גורדון. אחרי ספר בראשית עברנו לספר שמות, והמשכנו כך עד ירמיהו - אני הייתי אז בכיתה ד.

אנשים שאלו אותי " איך הצלחת להבין את ספר ירמיהו בכיתה ד? ". אבל אני בכלל לא הרגשתי שזה היה קשה, כי כשאבא הסביר - הכל נראה פשוט... גם האנשים שעבדו איתו ב"חישולי כרמל" סיפרו, שהם היו באים אליו עם בעיות קשות - " התהליך לא הצליח !", " החלק לא יצא לפי התכניות! ", וכו', והוא רק היה אומר להם " תעשו כך וכך ", ותוך דקות הכל היה נראה פשוט וקל...

כשהיינו בספר ישעיהו, הגענו לפסוק (ישעיהו ט6) " לםרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אתה ולסעדה, במשפט ובצדקה;... " ואני שמתי לב שיש ם' סופית באמצע המילה, ואמרתי " זו בטח טעות "; אבל אבא אמר " לא נכון, זו לא טעות; לכל אות בתנ"ך יש משמעות, גם אם אנחנו לא מבינים אותה... ".

בכיתה ד הגענו למסקנה שאני כבר גדול מדי בשביל "סיפור לפני השינה", אז הפסקנו את המנהג הזה.

אני המשכתי ללמוד תנ"ך כשהייתי בכיתה י - המשכתי ללמוד לבד, בערך מאיפה שאבא הפסיק. בכיתה י"ב ניגשתי לחידון התנ"ך העולמי והגעתי מקום שלישי; כשלמדתי לחידון, רוב הסיפורים היו מוכרים לי, וגם זה כנראה בזכות אותם סיפורים לפני השינה.

כשכתבתי מאמרים ל"מגדים", אבא שאל שאלה - אבל לא על התוכן אלא על הסגנון: " האם לא נראה לך שצריך להתייחס יותר בכבוד לכותבים שאתה חולק עליהם? "; נקודה שאני עדיין צריך "לעבוד" עליה.

היום אני מנהל את אתר הניווט בתנ"ך , שאחת המטרות שלו היא - להסביר את המשמעות המדוייקת של כל מילה בתנ"ך. האתר הזה הוא חלק ממורשתו של אבי, דב סגל ז"ל.