פירוש שד"ל על בראשית פרק לט

קוד: שד"ל בראשית לט בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש בראשית – פרק לט'

[ב] ויהי בבית אדוניו : ע"י שהיה מצליח בכל אשר היה עושה, נשאר בבית עם אדוניו, ולא שלחוהו השדה לעבוד את האדמה, וזה תחילת עלייתו, (והמבאר כתב בהפך) והנה העלייה הזו לא היתה על ידי פוטיפר (כי הוא לא השגיח עליו מתחילה), אבל היתה על ידי אחרים, אולי היה שם איש אשר על הבית.

[ר] וישרת אותו : זו עלייה שניה שלקחו אדוניו להיות משרתו המיוחד לו, ולשון שרות מעולה מלשון עבודה. ויפקידהו : זו עלייה שלישית.

[ו] ויעזוב : תחילה נתן כל אשר לו בידו, כלו' היה מוסר לו בחשבון, ואח"כ כשראה שהיתה ברכת ה' בביתו, עזב בידו כל אשר לו בלא תשבון, (יח"ף זצ"ל). ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם וגו' : לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו עד שעה שרואה את מאכלו על השולחן ואוכלו (רשב"ם) כלו' לא היה יודע כלום מעניני הבית רק כשהיה אוכל היה יודע מה היה אוכל; וראב"ע פירש כי לא היה מניח מאכלו ביד יוסף להיותו עברי, ולא היה אפי' נוגע בו; ואני אומר כי אע"פ שהיו המצרים נזהרים מלאכול עם העברים, לא היו נזהרים ממגע עבד עברי, כי משעה שהיה אדם משועבד בבית אחרים כעבד היה מוכרח לקבל עליו דת בעל הבית ומנהגיו, כמו שידענו שהעבד הכנעני אשר בבית ישראל היה נימול ושומר שבת וחייב בכל המצוות שאינן תלויות בזמן. ויהי יוסף יפה תאר וגו' : הקדמה למה שהוא בא לספר.

[ז] ויהי אחר הדברים האלה : אחר שנתעלה יוסף ולא היה עוד כעבד נבזה, אז נשאה אליו עיניה והביטה אל יופיו ואהבתו. ותאמר שכבה עמי: לא התהילה עמו בדברי חיבה או מעשה געגועין כמו שהיה נראה שהיתה צריכה לעשות; וזה כי להיותו עבד לא היתה יכולה להשפיל עצמה לכך; אבל אמרה לו מיד: שכבה עמי, כסבורה שודאי לא יסרב בדבר, אבל יחזיק הדבר לכבוד גדול לו, מלבד שהיה הענין קרוב לריוח ורחוק מהפסד; ואולי שהכתוב השמיט כל ההקדמות אשר אין צורך בידיעתן והגיד סוף הענין ולדעת אח"ם טעם ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כטעם אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכ"ג א') ואין הכוונה שאז התחילה להסתכל בו, אלא נשאה עיניה אליו דרך חיבה ובקשה.

[ח] הן ארוני לא ידע אתי מה בבית : זה דבר כלל, ואח"כ אמר בהדרגה וכל אשר יש לו נתן בידי כנגד ויפקידהו על ביתו, ואח"כ איננו גדול וכו' כנגד ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף (דח"א).

[ט] הרעה הגדולה הזאת : לשלם רעה תחת טובה. וחטאתי לאלהים: שאף אם פוטיפר לא ידע כלום האל ידע.

[י] לשכב אצלה : אפילו בלא תשמיש (רש"י ). להיות עמה: להתעכב אצלה אפי' בלא שכיבה ומה שמצאנו האמינון אחיך היה עמך (ש"ב י"ג כ' ), אע"פ שהכוונה על המשגל, פשט המילות איננו אלא נתעכב עמך. ואולי לא היה בוטח בכוחו ובגבורת לבו, אם יתחיל להתקרב אליה.

[יא] ויהי כהיום הזה : יום כשאר הימים, שלא היה מיוחד, אלא יום שהוא דומה לכל יום ויום, שבכל יום נוכל לומר עליו כהיום הזה (אהוד). ויבא הביתה: לא היה צריך להזכיר שבא הביתה, אלא לומר שהיה עליו הבגד העליון שאינו אדוק על מתני איש על ידי אזור, מפני שבאותה שעה בא מן החוץ וכשהיה יושב בבית היה פושט אותו, ומיד בבואו תפשה אותו בבגדו ונשאר הבגד בידה; מה שאין כן הבגד התחתון שהוא אדוק על ידי אזור, ואם היתה תופשת בו לא היה נשאר בידה (אח"מ). שם בבית: אבל היו בחצר או בגן, כי אמנם כשקראה לאנשי ביתה באו שם אנשים (איגל).

[יד] הביא : בעלי, ודרך הנשים לדבר על בעליהן בסתם, הוא. איש עברי : לשון ביזוי, להיותו מארץ אחרת ומעם אחר. לצחק בנו : אין הכוונה על המשגל, אלא להתעולל בנו ולזלזל בכבודנו (ועיין למעלה כ"ו ח' , ולמטה י"ז) ואע"פ שגם היא ידעה, כי כשהביא אותו אל ביתו לא נתכוון שיתעולל באנשי ביתו, הנה אין בני אדם נמנעים מליחס המסובב למי שהיה סיבתו הרחוקה, כאילו לכך נתכוון, אע"פ שלא לכך נתכוון. ובני אוהב גר אומר כי בזמן ההוא היתה מצרים תחת יד הרועים, שהיו עברים או לפחות היו נכרים ולא מצרים, והיו מחבבים את העברים והנכרים ומנשאים אותם יותר מהמצרים, לפיכך אמרה: הביא לנו איש עברי, והיה לו להבין כי לבסוף יצחק בנו, כי אנחנו קלים בעיניהם, להיות כי המלך והשרים אינם מצרים אלא עברים או מעם אחר.

[יז] לצחק בי : גם זה לשון זילזול, ואם לא כן היל"ל אתי (עיין למעלה כ'ו ח' ).

[יח] ויעזוב בגדו אצלי : כי כבר פשט אותו לשכב עמי ובהרימי קולי נבהל והניח הבגד.

[יט] כדברים האלה : כך וכך, וכמוהו כזאת דיברה הנערה (מלכים ב' ה' ד').

[כ] בית הסהר : לא נמצא אלא בפרשיות האלה, ונראה כדברי ראב"ע שהוא לשון מצרי כי פירושו אחריו, מקום אשר וגו', דוגמת פור הוא הגורל (אסתר ט' כ"ד)

וגם מכאן ראיה על קדמות ס' התורה, כי משה משתמש במילה מצרית ידועה בדורו, ובלתי ידועה בדורות שאחריו, כי כמה פעמים כתוב בנביאים בית הכלא ולא גם פעם בית הסוהר. והנה דעת הראב"ע כי פוטיפר לא המית את יוסף, מפני שהיה הדבר בספק אצלו, ודעת הכורם כי ידע כי יוסף נקי מפשע, אך נתנו בבית הסוהר לחפות על אשתו; וקרוב לזה בבראשית רבא (פ"ז י"ז). ויהי שם בבית הסהר : דבק למטה, ובהיותו בבית הסוהר היה ה' אתו (תלמידי שלום מודינה), ואיננו כלל שאחר הפרט כרמבמ"ן ור"ש דובנא.

[כא] ויט אליו חסד : החסד הוא באוהב, והחן הוא בנאהב, אמר תחילה דרך כלל שהטה עליו חסד, שחסד כל רואיו ויודעיו היה נוטה אליו, ואתר כך אמר דרך פרט ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר, ומה שכתוב ועלי הטה חסד לפני המלך (עזרא ז' כ"ח ) ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס (שם ט' ט'), נראה שאמר "לפני" במקום "מלפני".

[כב] ואת כל אשר עושים שם וגו' : כל מה שהיה נעשה שם היה נעשה בדברו וברצונו. עושים : ל' רבים, והוא פועל סתמי שלא נזכר שם פועלו, ואין הכוונה על מה שהיו האסירים עושים, אלא על מה שהיה נעשה להם.

[כג] רואה את כל מאומה בידו : לא היה משגיח ופוקח עינו על דבר ממה שהיה עושה.