פירוש שד"ל על שמות פרק ח

קוד: שד"ל שמות ח בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש שמות – פרק ח'

[ג] ויעשו כן החרטומים בלטיהם : לקחו כלי מלא מים שהיו בהם ביצי צפרדע, ובלטיהם (בחכמת הטבע) מיהרו יציאת הצפרדעים מן הביצים.

[ד] ויקרא פרעה למשה ולאהרן : בדם נאמר (למעלה ז' כ"ב ) ויחזק לב פרעה, כי לא נגעה המכה אל גופו ואל בשרו, כי חפרו סביבות היאור ומצאו מים, אבל כאן באו הצפרדעים גם בבית המלך. ומה שכתב ראב"ע כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה ולא יכלו לחסרה, הבל הוא, כי פרעה לא קרא אותם למען יסירו המכות, אלא למען יעשו גם הם בלטיהם כן.

[ה] התפאר עלי : התגאה עלי ועשה עצמך אדון עלי, וזה בשתקבע לי זמן למתי אעתיר לך, ואחר שקבע לו זמן אמר לו: למען תדע כי אין כה' אלהינו, כלו' לא לכבודך אמרתי, כ"א לכבוד אלהי. למתי אעתיר לך : לאיזה זמן אתפלל עכשיו שיסורו, עי' רש"י .

[ו] ויאמר למחר : חשב פרעה כי משה היה יודע שהגיעה העת שייכרתו הצפרדעים מיד, ע"כ לנסותו האריך הזמן ואמר למחר (ר' שמואל בן חפני הביאו ראב"ע); ורמב"ן תשב בהפך שפרעה חשב שמשה מבקש זמן ארוך, וע"כ נתן לו זמן קצר; ואיננו נכון, שא"כ היה אומר לו שיסורו מיד לא למחר.

[ז] וסרו : כמו וסר מהם הנגע (ויקרא י"א נ"ה ) ואין הכוונה שילכו להם חיים, ולפיכך לא אמר: רק אל היאור ישובו, אלא ימותו במקום שהם; והכורם טעה בהבנת מילת וסרו, וחשב כי משה הבטיח שישובו אל היאור חיים, וה ' לא רצה.

[ח] ויצעק : מפני שמכת הדם נמשכה ז' ימים ופסקה בלא תפילה, וכאן היתה הפעם הראשונה שהתפלל שתסור המכה, אמר לשון צעקה המורה תפילה בכח יותר מל' העתרה הכתוב בשאר המכות (תלמידי מכ"ף), וגם (כדברי הראב"ע) מפני שכבר הבטיח לפרעה בלא רשות האל שיסורו בזמן שיקבע לו.

[ט] כדבר משה : כמו שדיבר משה אל פרעה שיסורו למחר.

[יא] הרוחה : כמו מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה (תהלים קי"ח ה' ), הצער נמשל לשבת אדם במקום צר (וכן צרה וצוקה) שאינו יכול להתנועע ולעשות רצונו, וההפך לשבתו במקום רחב ומרווח. והכבד: מקור, וצריך להבין בו זמן הפועל הקודם, אם עבר עבר ואם עתיד עתיד.

[ יב ] לכנים : פילון המצרי בס' חיי משה כתב כי הוא שרץ מעופף דק מאד ומכאיב מאד בעקיצתו, גם נכנס באזניים ובנחיריים וצריך שמירה גדולה לשמור העיניים; ואייכהארן אומר כי במילת כנים אין היו"ד והמ"ם לסימן הרבים אלא כנים או כניף הוא שם השרץ בלשון מצרי. ונ"ל כי אחרי צאת ישראל ממצרים ובואם אל הארץ, שלא היה בה השרץ ההוא, שימשו בשם כנים להורות על מין שרץ אחר העוקץ את הבשר, ולפיכך תירגם אנקלוס קלמתא, וכן בתרגום סורי קלמא, והוא ידוע בתלמוד, ממהדורי מלי ומסמרטוטי קלמי (ברכות נ"א ע"ב) ובתוספות (שבת י"ב ע"א ד"ה שמא יהרוג) נחלקו ר' יוסף מאורליאנש ורבנו תם אם הכינה הוא הלבן ופרעוש השחור או להפך. ובמדרש (ילקוט י"ב לפ ' וארא סימן קפ"ב) מיני כנים הביא עליהם, הקטנה שבהם כביצה של תרנגולת, והגדולה כשל אווז; אבל בתלמוד (סנהדרין ס"ז ע"ב) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אליעזר מכאן שאין השד יכול לברוא בריה פחותה מכשעורה.

[ יג ] ותהי הכנם : שם המין, כמו הצפרדע, ומזה ראיה כי המ"ם בכנים איננה סימן הרבים, אלא מן השורש כדעת אייכהארן, ואין ראיה מן "ריקם" "חנם" שהביא רמבמ"ן (דברי הרמבמ"ן בביאור בנתיבות השלום: הכנם, שם המין והמ"ם נוסף כמו ריקם, חינם, ולא הנמצא הנפרד במנו במקרא רק בדברי חז"ל כנה.), כי שם נוספה המ"ם להורות על תואר הפועל, אך כאן הוא שם המין ולא מצאנו שם המין בתוספת מ"ם. כל עפר הארץ היה כנים: כך היה נראה לעם מעוצם ריבוי הכנים, והוא דרך הפלגה.

[יד] ולא יכלו : דעת רמב"ן ורמבמ"ן כי בדם ובצפרדעים יכלו, מפני שלא היה שם בריאה או יצירה, אך מכת הכנים היתה יצירה חדשה, כי אין טבע העפר להיות כנים; וכבר היה נ"ל לפרש להוציא את הכנים, להרחיקם מעליהם, והיה מתיישב לפי זה מה שכתוב אחר זה ותהי הכנם באדם ובבהמה, כי לא הועילו להסירם ולהוציאם, גם היה מתיישב יפה מאמר החרטומים אצבע אלהים היא, אלא שאין נראה שיהיה זה ענין מילת להוציא, וגם לפי זה לא היל"ל ויעשו כן, והנכון כי ה' התעלל במצרים (כמו שהעיד למטה י' ב' ), וא ' מן התעלולים אשר התעלל בהם הוא זה, שהתחיל באותות ומופתים שהיה מטבעם שיוכלו החרטומים לעשות דוגמתם בצד מה, וכל זה כדי לחזק את לב פרעה כדי שיקבלו הוא ועמו העונש הראוי להם. אמנם לא רצה שיימשך הענין כן עד סוף כדי שלא יטעו ישראל וייתנו דופי באותות משה, וע"כ אחר שתי המכות הראשונות לא הניח עוד לחרטומים לעשות דוגמת מופתיו ונפלאותיו. ותהי הכנם באדם ובבהמה : נ"ל פירושו שהיו באדם ובבהמה לבדם, כי לא יכלו החרטומים להוציא הכנים בשאר מקומות שלא היו שם ע"י משה ואהרן, שאם היה זה עולה בידם, היו אומרים שהענין בתחבולה אנושית, ועכשיו הוכרחו לומר כי אצבע אלהים היא.

[ טו ] אצבע אלהים הוא : ראב"ע פירש מכה אלהית, כטעם יד ה' (למטה ט' ג' ), וכן תירגם אנקלוס : מחא מן קדם ה', ולפי זה לא הודו כי אלהי משה הוא שעשה זאת, אלא שהיא מכה מאת האלהים; ונ"ל כי אין אצבע כמו יד, כי מכין ביד ואין מכין באצבע, אבל אצבע נאמר על הצווי, כמו שלח אצבע (ישעיה נ"ח ט' ), והנה אצבע אלהים ענינו צווי אלהי רצון אלהי. והחרטומים הודו כי מעשה משה ואהרן היה בצווי אלהי ובמאמרו, ולפיכך לא השתדלו עוד בלהטיהם. ואין לומר שלא הודו, ושלכן נתחזק לב פרעה, כי הנה למטה (ט' ז' ) וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם, שעל כרחנו פירושו אעפ"י שראה הנס, מ"מ הכביד את לבו, אף כאן אעפ"י שהודו החרטומים, הוא לא הודה או עשה נגד מה שהיה מוכרח בלבו להורות, כדרך הכופרים.

[ יז ] את הערב : לדעת המפרשים ויוסף פלאויוס ענינו עירוב חיות רעות, וסיוע לזה מה שכתוב בתהלים (ע"ח מ"ה ) ישלח בהם ערוב ויאכלם; ורשב"ם פירש זאבי ערב שדרכם לטרוף בלילות, ובתרגום יוני ואחריו פילון זבובים כלביים. ועקילס ואחריו היירונימוס תירגמו עירוב של כל מיני זבובים, זבובים ממינים הרבה, והדעת הזאת האחרונה קרובה בעיני, כי לא יובן, איך תבואנה החיות בבתים ולא יוכלו לסגור הפתחים בפניהם. ולפי זה מילת ויאכלם שבתהלים היא דרך הפלגה כמו שהיא ג"כ מליצת וצפרדע ותשחיתם, וכן אומרים אכלוהו כנים ופרעושים, וכיוצא.

[ יח ] כי אני ה' בקרב הארץ : שאני הוא האל המשגיח בתחתונים ופועל הטובות והרעות, כמו הלא על כי אין אלהי בקרבי (דברים ל"א י"ז ), היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י"ז ז' ) ענין ההשגחה, והנה ההפלאה בין עם לעם עדות על ההשגחה.

[ יט ] ושמתי פדת : ל' הבדלה, וכן ישועה והצלה וחילוץ ופורקן כולם ל' הפרשה והבדלה זה מזה (רשב"ם). ודעת רמב"ן ורמבמ"ן כי הפדות הזאת היא, שאף בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש ישראל לא יזיקוהו, ולדעתי אינו אלא כלל שאחרי פרט.

[כ] ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים: כאן ראוי אתנח, ואם לא כן, היה ראוי שיאמר בכל מצרים בלא וי"ו.

[ כא ] זבחו לאלהיכם בארץ : ולא תלכו אל המדבר (רש"י ), ונראה מכאן רוע לבבו של פרעה, שעד עכשו אפי' זה לא הניח להם, ולא נתן להם מנוחה מעבודתם.

[ כב ] כי תועבת מצרים נזבח : אמר ר' ישועה (הביאו ראב"ע) כי משה כתב כן לגנות ע"ז, אבל לפרעה אמר אלהי מצרים, וכן נראה דעת רש"י בפירוש ראשון, ורש"י בפירוש שני פירש מה שזביחתו תועבה למצרים; ונ"ל כי תועבה כמו קודש וחרם, ענינים דבר מופרש, שאסור להשתמש בו. הן נזבח : כמו הנזבח, ע' למעלה ד' א' . ולא יסקלנו : עדיין בימי יובינאליס היו המצרים עושים מריבה אלו עם אלו בימי חגיהם, מפני שאלהיהם של בני עיר אחת לא היו אלהיהם של בני עיר אחרת והיו נלחמים אלו עם אלו, וסוקלים אלו את אלו באבנים. ופלוטראך כתב כי מלך ערום התקין שיהיו אלהי עיר ועיר שונים אלו מאלו כדי שלא יוכלו אנשי מצרים להתחבר בקשר אמיץ ולמרוד בו, והזכיר כי בימיו אירע כי בני עיר אחת אכלו דג אחד שיהיה נעבד בעיר אחרת, ואנשי העיר האחרת אכלו הכלבים שהיו נעבדים בעיר האחרת, ומזה נולדה מלחמה ביניהם, עד שבאו הרומאים ועשו שלום ביניהם.

[כה] וסר הערב : עיין למעלה פסוק ז'. התל : עיין בראשית ל"א ז' וישעיה ל' י'