קוד: שד"ל שמות יט בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד
אל: מימון: אראל סגל
[א] ביום הזה
: ביום החודש, כלומר יום התחדשות הירח, והוא ראש חודש, כי זה עיקר הוראת שם "חדש" (כדברי ר' משה הכהן, הזכירו ראב"ע), אעפ"י שהושאל אח"כ לכל משך החודש כלומר לכ"ט או ל' יום שמהתחדשות הירח להתחדשותו פעם אחרת.
[ב] ויסעו מרפידים
: אמר בתחילה דרך כלל שבאו ביום הראשון לחודש אל מדבר סיני, ועתה פירש היאך היה זה כדרך סיפורי הכתוב (רמבמ"ן).
ויחן שם
ישראל נגד ההר
: אחר שאמר דרך כלל שחנו במדבר, פירש ואמר שחנו נגד ההר אשר במדבר ההוא, והוא הר סיני, כי על שמו נקרא המדבר סיני; וראב"ע (ואחריו רמבמ"ן) חשב כי ויחנו במדבר נאמר על כל ישראל, אבל ויחן שהוא לשון יחיד נאמר על המועטים, והם ראשי המטות והזקנים, שהם חנו נגד ההר מפני כבודם; וזה הבל, כי אמנם הדיבור על העם בלשון יחיד, אך אין המכוון בו לדבר על קצת מהם, אבל בהפך הכוונה לדבר על כלל העם בבחינת היותם כולם כגוף אחד (עיין מה שכתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ט עמוד צ' צ"א), והנה כשאמר, שחנו במדבר, אמר: ויחנו, בלשון רבים, כי במדבר גדול ורחב ידים היו נראים כיחידים מפוזרים כה וכה, אבל כשאמר שחנו נגד ההר, הנה ההר היה כמרכז לכולם וכולם פונים אליו, והנה הם אגודה אחת וגוף אחד, כי כולם עיניהם ולבם אל ההר ההוא, שכבר ידעו שהוא הר האלהים, כנראה ממה שכתוב
למעלה (י"ח ה' ) אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, לפיכך כתוב בלשון יחיד ויחן שם ישראל (כל העם כאיש אחד) נגד ההר.
[ג] ומשה עלה אל האלהים
: אל ההר ולא לראשו.
ויקרא אליו ה' מן ההר
: כי כבר קרא לו (ראב"ע והמעמר גם בכור שור).
כה תאמר וגו'
: הרי זה דיבור שירי בכפל ענין במילות שונות, וזה למען ייכנס יותר בלב העם הדיבור הזה שהוא הקדמה לכל התורה כולה.
ותגיד
: כתוב ביו"ד והוא דרך אינדיקאטיף (דרך הודעה), והקריאה בצירי והוא דרך צווי. מה שכתב
רש"י : קשין כגידין, הוא ממסכת שבת דף פ"ז ע"א, ופירוש גידין ירק מר, ובעל הערוך מוסיף שהדל"ת בדגש, והוא תרגום של לענה (עי' בתרגום לאיכה ג' ט"ו).
[ד] ואשא אתכם על כנפי נשרים
: כאילו נשאתי אתכם על כנפי נשרים, כלומר כאילו הפרחתי אתכם באויר, כי בזולת שתפרחו באוויר, לא היה אפשר לכם לצאת מתחת יד מצרים.
ואביא אתכם אלי
: הוצאתי אתכם מרשות מצרים והבאתי אתכם ברשותי, במקום שאין עליכם אדונים אלא אני; ואין הכוונה אל ההר הזה שבו שכינתי (כדעת ראב"ע), כי עיקר יציאת מצרים לא היה לבוא אל המדבר, ומה שבח הוא זה שהביאם אל הר סיני? וכל תוחלתם ותאוותם
היה לבוא לרשת את הארץ, הן אמת כי קבלת התורה הוא ענין נכבד יותר מירושת הארץ, אבל עדיין לא הגיד להם כי על ההר ההוא ישמיעם את תורתו.
[ה] סגולה
: כקנין החביב לאדם מכל שאר קניניו.
כי לי כל הארץ
: וכל העמים לי הם וכל המין האנושי יקר אצלי, ואמנם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (ספורנו).
[ו] ממלכת כהנים וגוי קדוש
: מפני שהיו הגויים מאמינים שכוהנים קרובים וחביבים לאלהיהם ושאלהיהם עושים להם כל חפצם, אמר כי האומה כולה תהיה
קרובה אל האל שיהיה האל קרוב אליה בכל קראה אליו ומשגיח על כל ענינה, כאילו כל העדה כולם קדושים וכוהנים, וזה רק ע"י שמירת מצוותיו.
[י] וישם לפניהם וגו'
: ידוע כי בנוהג שבעולם כל דבר שאדם רוצה להשתמש בו להנאתו ולטובתו, יעמידהו תחילה לפניו (וזה מפני שהעיניים רואות לפנים ולא לאחור, והאכילה ודבר אחר לא יעשה אותם האדם אלא מצד פנים), ומה שהוא לפני האדם הוא ברשותו ותחת ידו ליהנות בו כחפצו ולעשות בו כטוב בעיניו, והבא לעכב על ידו ייקחהו תחילה מלפניו; ולפיכך הושאלה מילת "לפני" להורות שהדבר הוא ברשות פלוני ליהנות בו כרצונו, כגון הנה ארצי לפניך (בראשית כ' ט"ו ), והארץ תהיה לפניכם (שם ל"ד י' ), ארץ מצרים לפניך היא (שם מ"ז ו' ), יהושע בן נון העומד לפניך (דברים א' ל"ח ) כלומר המשרת אותך, אמור נא אדונינו עבדיך לפניך (ש"א ט"ז ט"ז ), כלומר הנה אנחנו מוכנים לעשות את אשר תצוה, כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך (ש"ב ט"ז י"ט ) וזולתם, ומזה גם כן בל' ארמית מליצת קדם מלכא (דניאל ב' ל"ו ) שאומרים דרך כבוד במקום למלכא (עיין אוהב גר, עמוד י"ג) תחילת הנחתה היתה להורות שיעבוד והכנעות, שהמדבר עם המלך עושה עצמו כמוכן תמיד לעשות כל אשר יצווהו. והנה מליצת "שם לפני" מצאנוה במשמעותה הראשונה, כגון ויושם לפניו לאכול (בראשית כ"ד ל"ג ), וישם לפני שאול (ש"א ט' כ"ד ), ואשימה לפניך פת לחם ואכול (שם כ"ח כ"ב ), וזה אינו צריך פירוש; ומצאנוה ג"כ בלשון מושאל, וזה בשלושה מקומות, האחד כאן, והשני
למטה (כ"א א' ) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, והשלישי
במשנה תורה (ד' מ"ד ) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ושלושתם ענין אחד להם, והוא כי משה הגיד לישראל את דברי ה' והניח הענין ברשותם לקבל או שלא לקבל, כי תחילת נתינת התורה לישראל לא היתה דרך צווי והכרח, אלא ברצונם ובנפש חפצה באו בברית את ה' אלהיהם, כמו שכתוב כאן ויענו כל העם יתדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וכן לענין המשפטים כתוב (למטה כ"ד ג' ) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ואח"כ כתוב (פסוק ז') ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ואז לקח את הדם וזרק על העם והביא אותם בברית; וכמו שעשה עם האבות בצאתם ממצרים, כן עשה עם הבנים בשנת הארבעים, וזה טעם וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, והתורה ההיא הברית אשר כרת אתם בערבות מואב (מפרק ה' עד סוף פרק כ"ח מס' הדברים), ומה שלא ענו גם בפעם ההיא כל אשר דבר ה' נעשה, הוא כי כבר היו מורגלים לקבל עליהם דבר ה' ביד משה מארבעים שנה ולמעלה ולא היו צריכים לומר בפיהם נעשה ונשמע, ושתיקתם היתה כהוראה; לא כן כאן שהיה משה עומד בתחילת שליחותו, הוצרכו לגלות דעתם בפירוש ולומר כל אשר דבר ה' נעשה; והנה המשכיל יבין כי באמת לא הניח ה' ברשות ישראל לקבל או שלא לקבל תורתו, כי הנה קודם לכן כבר אמר להם (
למעלה ט"ז כ"ח ) עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי, אך אמיתת הענין היא כי גלוי היה לפניו ית' כי אז תיכף ליציאתם משיעבוד לגאולה לו היה שואל אותם אם רצונם לקבל תורתו ולבוא אתו בברית להיות לו לעם והוא יהיה להם לאלהים, ודאי לא יסרבו ואחור לא יסוגו, על כן שם הדבר לפניהם שיבחרו כרצונם. וכן בשנת הארבעים, אחרי אשר הכה לפניהם שני מלכי האמורי סיחון ועוג ונתן להם את ארצם, ודאי היה שבנפש חפצה יבואו איתו בברית. וכיוצא בזה עשה יהושע בזקנתו ואמר לישראל (כ"ד ט"ו ): ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון; לא שהיו רשאים לעזוב את תורת ה', אך יודע היה יהושע שמאהבתם שאהבו אותו ואת אלהיו ומשמחתם ששמחו בו ובאלהיו אשר הביאם אל המנוחה ואל הנהלה ודאי יענו (כמו שענו): הלילה לנו מעזוב את ה', ועי"כ גם אחר זמן יהיו יותר זהירים בשמירת מצוותיו, מאחר שברצונם קיבלו אותם עליהם. וכן מליצת "נתן לפני" מצאנוה במשמעותה הראשונה, כגון ויקח חמאה והלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם (בראשית י"ח ה' ), מה אתן זה לפני מאה איש (מ"ב ד' מ"ג ), ואתן לפני בני בית הרכבים גביעים מלאים יין (ירמיה ל"ה ה' ), ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט י"ד ), וגם זה איננו צריך פירוש, ואין אני רואה חילוק בין "נתן לפני" ובין "שם לפני" כשהלשון בהוראתו הראשונה הפשוטה ובלתי מושאלת, אבל מצאנו "נתן לפני" בלשון מושאל, כגון ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום (דברים ד' ח' ), ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום (שם י"א ל"ב ), על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם (ירמיה ט' י"ב ), ואלה לדעתי ענין אחר להם, כי הנה "ושמרתם לעשות" הוא צווי מוחלט, ואיך יאמר אתר זה: אשר אנכי נותן לפניכם היום, אם הכוונה אשר אנכי מניח ברשותכם לקבל ושלא לקבל? וכן (ירמיה ט' י"א, י"ב ) מה טעם על מה אבדה הארץ.,. על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם? והנה העיקר חסר, והיל"ל: אשר נתתי לפניהם והם קבלוה, ועיין עוד
מלכים א' ט' ו' ,
וירמיה כ"ו ד' ,
ומ"ד י' . לכך אומר אני כי לשון "שם לפני" כשהוא נאמר בהשאלה, הוא בכוונה שתיכף ומיד יבחר האיש אם לקבל ואם שלא לקבל, כמו כאן וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה', ומיד - ויענו כל העם יחדו ויאמרו; אבל "נתן לפני" הוא בכוונה שאימתי שירצה יבחר, כגון ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א כ"ו ), והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך (שם ל' א' ), החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה (שם שם י"ט) בכל אלה אין הכוונה שיבחרו מיד, אלא גם מיד וגם לדורות בכל זמן שירצו יבחרו להם הברכה או הקללה. וכן התורה הניח ה' אותה לפנינו שנדבק
בה או נתרחק ממנה כל זמן שנרצה. אמנם מה שכתוב בירמיה (כ"א ה', ט' ) הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות היושב בעיר הזאת ימות וגו' שלא היה הענין לדורות אלא לשעה, אין הלשון מדוייק, והיה לו לומר: הנני שם, או: הנני משים, לא: הנני נותן, אלא שרצה ירמיה לאחוז בלשון הכתוב בתורה "החיים והמוות נחתי לפניך", גם כי שם הכוונה לדורות וכאן לשעה; וידוע כי כן היה דרך ירמיה לקחת מליצותיו ממליצות הנביאים אשר היו לפנים
[ח] והטב משוה את דברי העם אל ה'
: שב לפניו אל ההר עם תשובת העם; והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו מה ענה לך העם, אך מיד בבוא משה לפני ה' אמר לו ה': הנה אנכי בא אליך בעב הענן ה:ו', ואו הגיד משה וברי העם אל ה', ואמר לפניו: רשב"ע בניך מאמינים הם ומקבלים עליהם כל אשר תדבר (הרמב"ן ) וכבר גילו דעתם שהם מאמינים שהדברים שאני מדבר להם בשמך, דבריך הם, שלו היו מסופקים שמא מלבי אני בודה, לא היו אומרים: כל אשר דבר ה' נעשה, א"כ אין צורך שישמעו קולך למען יאמינו בי, כי כבר הם מאמינים בי.
[ט] הנה אנכי בא אליך בעב הענן
: הנה עד עתה הייתי משמיעך את דברי בלא שום מחזה, כי אינך צריך מראות נפלאות למען דעת גדולתי; אבל בפעם הזאת רוצה אני לבוא אליך בעב הענן ולדבר אתך מתוך האש הענן והערפל, כדי שכל העם יראו המראה הגדול וישמעו את קולי בדברי עמך ויקנו אמונה קיימת לעולם גם בי וגם בך. והנה כאן רמז לו ענין מעמד הר סיני, אך לא פירש לו כל הענין בפעם אחת, כי לא אמר בדברי "עמהם", כמו שהיה מן הראוי, לי היה הכוונה (כדעת ראב"ע והרמב"ם במורה נבוכים חלק ב' פרק ל"ג) על עשרת הדברות, אבל אמר בדברי "עמך", והכוונה (כדעת רבנו סעדיה גאון ואחרים) על מה שהיה קודם מתן תורה, משה ידבר והאלהים יעננו בקול (פסוק י"ט), ואז הגיד משה לפניו תשובת העם, לומר שאין צורך לכך, כי אמנם לא ידע משה שכוונת האל להשמיע התורה לכל העם, ואז אמר לו ה': לד אל העם וקדשתם וכו' כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, ובזה רמז לו כי ביאתו בעב הענן לא תהיה לתכלית הנזכרת בלבד, כלומר כדי שיאמינו במשה, אבל שרצה הקב"ה לזכות את ישראל לענין אחר גדול ונכבד מאד שבעבורו ראוי שיתקדשו שני ימים, והוא שישמעו התורה מפיו ית'.
[י] לך אל העם
: לא שמע אליו וציוהו שיזמין את העם לקבל התורה.
וקדשתם
: שלא יגשו אל אשה ושירחצו בשרם במים וכל זה דרך כבוד כלפי מעלה, וכדי שיתרשם הענין ויוחק בלבם יותר.
[יא] ירד ה':
מראה כבודו, והוא האש.
[יב] והגבלת את העם וגוי
: כי היה הר סיני באותה שעה כמקדש ה', כי היה ה' עתיד להגלות עליו, ומקדושת המקדשים הוא שלא ייכנסו בהם העם לפנים מגבול מיוחד.
[יג] לא תגע בו יד
: הנוגע בהר מות יומת, אך לא ילכו אתריו להמיתו רק ימיתוהו מרחוק על ידי סקילה באבנים או ביריית חצים (רשב"ם וראב"ע).
במשוך היובל וגו'
: אמר הגאון כאשר יתקע משה בשופר אז נתן להם רשות לעלות, וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וציוה לעשות המשכן; ואמר רב שמואל בר חפני כי טעם "המה", אהרן ובניו ושבעים זקנים, שכתוב עליהם (למטה כ"ד א' ): עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולשאר לא נתן להם רשות לעולם לעלות אל הר סיני, ודבריו טובים בעיני (ראב"ע). ולדעתי אין צורך לפרש "המה" על האנשים ההם לבדם, אך נ"ל כי "המה" הוא כמשמעו, העם סתם ובשעת מעשה פירש מי הם אשר יעלו, ואצילי העם עומדים במקום העם כולו; וכמה דברים נאמרו תהילה דרך כלל ואח"כ נתפרשו דרך פרט התפרט הוא העיקר ולא הכלל, כגון ועבדו לעולם
(למטה כ"א ו').
[טו] לשלשת ימים
: כמו ליום השלישי, ע"ד בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך (ברא' מ' י"ט ), ושם כתוב ויהי ביום השלישי, וכן ויאסוף אותם אל משמר שלושת ימים (שם מ"ב י"ז ), ואח"כ כתוב ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי (ראב"ע), ולא הוסיף משה יום אחד מדעתו, ועיין שבת פ"ו ע"ב.
[טז] ויהי קולות וברקים
: התבות האלה בקדמא ואזלא, מפסיק פחות מהפשטא שעל ענן כבד, להודיע שהקולות והברקים לא היו אלא על ההר ולא על המחנה.
[יט] משה ידבר
: הנכון כדעת הגאון (הביאו ראב"ע) שהוא כמשמעו: משה היה מדבר עם האל והאל היה עונה (ולא חש להזכיר הדברים), וזהו טעם (פסוק ט') בעבור ישמע העם בדברי עמך, ואין הכוונה כלל על עשרת הדברות (כי אותן כלן מפי הגבורה שמענום לפי פשט הכתובים), וזו ג"כ דעת
רמב"ן , והוא אומר כי ה' יעננו הציווים האמורים למטה (פסוק כ"א) רד העד בעם וגו'
[כא] פן יהרסו (לעלות) אל הן לראות
: לא שנאסרה להם ההבטה, אלא שלא יתקרבו לפנים מן הגבול בכוונה לראות יפה.
יהרסו
: נ"ל שהלשון מושאל מהריסת הקיר, כי ההולך למקום שאסור לו כאילו הוא פורץ הגדר, וקרוב לזה מה פרצת (ברא' ל"ח כ"ט ).
[כב] וגם הכהנים
: הבכורות.
הנגשים אל ה'
: שעומדים אצל הגבול או שרגילים להתקרב אל ה' בהקרבת הקרבנות.
יתקדשו
: יהיו מזומנים וזהירים לעמוד במורא ובאימה, שלא יאמרו אנו כהנים וקרובים אצל הקב"ה (רש"י ור"י בכור שור).
[כד] לך רד ועלית אתה ואהרן עמך
: נ"ל שהיה משה חפץ להישאר על ההר ולפיכך היה נשמט מלרדת ולהעיד בעם, וה' לא רצה ואמר לו שירד ושאמנם אחר השלמת מתן תורה יעלה אל ההר, ואהרן עמו, והוא מה שאמור
למטה (כ"ד א' ): ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן וגו', ואמנם בשעת מתן תורה נ"ל ברור שלא היה משה בהר אלא עם העם, שהרי אמרו לו (למטה כ' ט"ז ): דבר אתה עמנו ונשמעה, וכן דעת דון יצחק אלא שהוא מפרש והכהנים והעם
אל יהרסו, על אותה שעה שעלו משה ואהרן והזקנים, ואין נ"ל כן, אלא כמשמעו אל יהרסו עתה בשעת מתן תורה; ושאר המפרשים פירשו ועלית אתה בשעת מתן תורה אתה מחיצה לעצמך וכו' (עי' ברש"י ) ואין בכתוב רמז כלל לחילוק מחיצות בשעת מתן תורה, אלא כולם כאחד כקטון כגדול ישמעון, ומה שמצאנו כי אחר מתן תורה ניגש משה לבדו אל הערפל וכאן הוא אומר ועלית אתה ואהרן עמך דע כי כשניגש משה אל הערפל לא נשלמה עדיין נתינת התורה, כי ישראל אמרו לו (למטה כ' ט"ז ): דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ואז משה ניגש אל ה' לקבל מה שנשאר מהתורה ואו קיבל פרשת המשפטים עם חמישה פסוקים שלפניה; וכאן באמרו ועלית אתה ואהרן עמך לא היתה הכוונה לאותה עליה, כי העליה ההיא לא היה לה מקום, אלמלא שפחדו העם ולא יכלו לקבל התורה כולה מפי הקב"ה; אבל העליה האמורה כאן (ועלית אתה ואהרן עמך) היא אחר השלמת קבלת התורה שאז הלכו גדולי העם להשתחוות לנותן התורה ית' ולתת לו תודה על התורה אשר נתן להם; וכאן כשראה ה' את משה מסרב מלרדת, אמר לו אל תצטער אם עכשיו תהיה כאחד מן העם, כי עוד זמן שתיגש אל ה' וידעו כל ישראל כי אתה ואהרן קרובים אלי יותר מכולם.
[כח] ויאמר אליהם
: מה שאמר לו ה' שיעיד בהם.