קוד: שד"ל במדבר ג בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ליאת חומסקי
אל: מימון: אראל סגל
[א] ואלה תולדות אהרון ומשה
: הואיל והוא בא להפקיד את הלויים, שיהיו משרתים את הכהנים, הזכיר מי מהם כהנים (תלמידי החכם יעקב פארדו זצ"ל). ואמר ואלה תולדות אהרון ומשה ולא הזכיר תולדות משה, להודיע כי גם משה העמיד תולדות, אלא שלא רצה ה' להקדישם להיות כוהנים ולא חלק להם שום גדולה, ולהגיד שלא היה משה מבקש גדולה לעצמו.
[ד] על פני אהרון אביהם
: לדעת רמב"ן חוזר למעלה, וימת נדב ואביהוא על פני אהרן אביהם, וכן הוא
בד"ה א' כ"ד ב ', והאתנח ראוי תחת ואיתמר (נתה"ש).
[ו] הקרב את מטה לוי
: כמו למטה (ט"ז ט' י') להקריב אתכם אליו, ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך.
[ט] נתונים נתונים המה לו
: הראשון שם תואר, ע"ד נתין, והשני בינוני פעול, הם נתונים לו להיות לו בתורת נתונים או נתינים, וכיוצא בזה למטה ח' י"א ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ולבניו, ומילת נתינים (ד"ה א' ט' ב') היא ע"ד לשון ארמי וכמוה בלה"ק משיח, יליד (האות הראשונה קמוצה). מאת בני ישראל: עיין רש"י, והיא ראיה שאין בלה"ק מ"ם המורה על הפועל.
[י]ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהונתם
: שלא יאמרו הואיל ויש לנו הלויים משרתינו, נוכל כשנרצה להניח להם לעבוד גם עבודת הקורבנות.
[יג] לי יהיו
: חוזר ללויים (רמבמ"ן).
[
לב] פקדה
: כמו (הושע ט' ז') באו ימי ההפקדה, מתחילה שם מופשט, ואח"כ הושאל כאילו הוא שם התואר, וכיוצא בזה באיטלקית. וכן כאן אלעזר היה נשיא נשיאי הלוי, והיה פקדת שומרי משמרת הקודש, כלומר שהיה פקיד ומשגיח על שומרי משמרת הקודש, וכן (ישעיה ס' י"ז) ושמת פקודתך שלום ונוגשיך צדקה, השלום יהיה פקיד עליך והצדקה תהיה נוגשיך ושלטוניך.
[לח] למשמרת בני ישראל
: אין לומר כאן כמו למעלה (ג' ז') שהם עושים מה שכל בני ישראל זקוקים לעשות, כי זה ייתכן בשירות הלויים, שאולי היה אפשר שישרתו בו כל העם, אבל בעבודת הכהנים מי נתן כל העם כהנים? ומילות הזר הקרב יומת האמורות כאן אינו אלא לחייב את הכהנים בהרחקת הזרים. ופי' למשמרת בני ישראל (כדברי בני אוהב גר ע"ה) לשמרם ממש, כלומר שאם יקרבו ימותו.
[נ] מאת בכור
: לקח הכסף מכל הבכורות בכללם, ונתנו כל אחד גרה וחומש גרה (6/100 בשקל בקירוב), לכך נאמר מאת בכור בלשון יחיד. מאת כל בכור בני ישראל לקח את הכסף: מקרא זה פירוש שלפניו, כי תחילה אמר ויקח משה את כסף הפדיום מאת העודפים על פדויי הלויים, ואח"כ פירש כי לא לקח ממש מהעודפים, כי לא היו שם אנשים שייתכן לומר עליהם שהם עודפים על הלויים, אלא הבכורות בכללם היו יתרים רע"ג על הלויים, לפיכך מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף, לא אמר מאת השלושה ושבעים ומאתים בכור, אלא מאת בכור בני ישראל, כלומר מכללות הבכורות לקח את הכסף. והקדמונים נמנעו מלפרש כן ונדחקו לומר (סנהדרין י"ז ע"א) כי בגורל נבררו מי הם העודפים (מה שאין רמז ממנו בכתוב) מפני מילות "מאת העודפים" שבפסוק הקודם שנראה מפשוטן שידוע היה מי ומי העודפים; אך ידוע כי הנראה מפשט המילות איננו תמיד עומק כוונת הכתובים. והנה כבר הבינו קצת מן המתרגמים ומן המפרשים כי מילת פדויי ופדויים שבפרשה זו ענינה כשם דבר פדיון, רק בפסוק מ"ט פירשו "פדויי הלויים" אותם שנפדו ע"י הלויים;ואני אומר כי גם הוא כחבריו ענינו פדיון הלויים, כי לא היתה שם ברירה לדעת, מי פדוי ומי עודף, אבל כל אחד מכ"ב אלף ורע"ג בכורות היו בו (בקירוב) ע"ט חלקים פדויים וחלק אחד עודף על הפדיון, ומשה לקח את הכסף מאת כל הבכורות יחדיו, וכל אחד נתן (בקירוב) אחד משמונים בכסף הפדיון (שהוא אחד מששה עשר בשקל) לפדות אחד משמונים שבו שלא היה פדוי. סוף דבר נ"ל ברור, שאם היה כדעת הקדמונים, היה הכתוב אומר מאת השלשה ושבעים ומאתים בכור, ולא מאת בכור בני ישראל.