פירוש שד"ל על במדבר פרק יא

קוד: שד"ל במדבר יא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

[א] ויהיו העם כמתאוננים: עתה התחילו להכנס במדבר הגדול, ומיד שהתחילו להתאונן ולהראות בדבריהם שהם בלתי נוחים במעמדם, נשמע הדבר לה' וירע בעיניו. הכ"ף במילה כמתאוננים ענינה תיכף ומיד שהיה זה היה גם זה, וכמוהו (בראשית ל"ט כ"ט) ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו, תיכף ומיד שהשיב ידו יצא אחיו, והיא כפורחת עלתה נצה (שם מ' י' ) ותיכף שפרחה לעלתה נצה, מיד הבשילו אשכולותיה ענבים; אף כאן תיכף שהתאוננו, מיד היו דבריהם רעים באזני ה', כלומר וישמע ה' ויחר אפו, וישמע ה' פרט שאחר הכלל. מתאוננים: משורש אנן הידוע בערבית, וכן בדברי חז"ל "אנינות" ואיננו משורש און.

[ד] וישובו ויבכו: ענינו ואח"כ בכו גם בני ישראל, וכמוהו (דברים כ"ג י"ד ) ושבת וכסית את צאתך שענינו ואח"כ תכסה.

[ה] אשר נאכל במצרים חינם: חינם ממש, כי המצרים היו מפרנסים את ישראל כדי שיוכלו לעבוד עבודתם והיו מאכילים אותם דברים המצויים שם בזול מאוד, כגון דגי היאור וקישואים וכו', וכן מצינו בהירודוט כי על פיראמידה אחת אשר במצרים היה כתוב כי המלך אשר הקים אותה, הוציא אלף ושש מאות כיכרים בשומים, בצלים וצנונות לפרנסת הפועלים אשר בנו אותה. גם כתב הירודוט, כי המצרים לא היו אוכלים דגים, ומזה יובן למה היו נותנים אותם לבני ישראל. וצריך עיון וחיפוש, אם היו עובדים הדגים, ואז איך ייתכן שיניחו לישראל שיאכלום, או היו נמאסים בעיניהם, ואז ייתכן שיאכילום לאחרים.

[ח] שטו: שורש שוט כשהוא על אדם אחר יורה התהלכות אנה ואנה, וכשהוא על רבים ענינו התפזרות זה לכאן וזה לכאן.

[יא] ולמה לא מצאתי חן בעיניך: הוא כמו מאמר מוסגר, ו"לשום את משא" הוא דבק עם "למה הרעות".

[יד] כי כבד ממני: המשא שהוא השם הנכלל בפועל לשאת.

[טו] ולקחת אותם: כמו קחם נא אלי (בראשית מ"ח ט) לכה נא אקחך אל מקום אחר (למטה כ"ג כ"ז).

[יח] התקדשו: לראות המופת אשר יעשה לכם ה', ע' שמות ט"ז י"א.

[כ]זרא: כמו דראון.

[כא] שש מאות אלף רגלי: אם היה ה' אומר לו שיאכילם מזון חדש (כמו שהיה ענין המן), לא היה משה תמה, אבל ה' אמר לו שיאכילם בשר, ומשה ראה כי לא היתה בסביבותם ארץ נושבת שיהיו בה בקר וצאן ולא ים שיהיו בו דגים, גם עופות לא היו נראים שם במדבר הגדול והנורא, לפיכך תמה. והנני מבטל פירושי אשר כתבתי ב"בכורי העיתים" תקפ"ז עמוד ר"ד וב"כרם חמד" ג' עמוד ר"י.

[כה] ויאצל: בנין הקל ע"ד ויאמר. ויתנבאו: דיברו אל העם בכוח ובגבורה אלהית, להשיב החוטאים מדרכיהם הרעות. ולא יספו: הרי זו מליצה ממליצות הלשון, ודוגמתה (דברים ה' י"ט ) קול גדול ולא יסף, לא יסף כמוהו קול גדול,מעולם לא היה קול כמוהו, וכן כאן הכוונה לא יספו אחרים להתנבא כמוהם, מעולם לא התנבאו אנשים אחרים בכוח ובגבורה כמוהם.

[כו] והמה בכתובים ולא יצאו האהלה: נראה לי כי משה בירר שבעים איש (לא ע"ב), ושניים מהם נקראו ולא רצו לבוא, והנה ס"ח בלבד עמדו סביב האוהל, והכתוב (כ"ד) אמר ויאסוף שבעים איש, כי הוא כתב שבעים שמות ושלח לקרוא לכולם, ואח"כ ביאר כי שניים לא רצו לבוא. ואמנם נבואת אלדד ומידד היתה כדי לפרסם אמיתת הרוח האלוקי אשר נחה על הזקנים, כי הנה שניים אלה, אע"פ שלא היו רוצים בכך ולא יצאו האוהלה, נחה עליהם הרוח והתנבאו בעל כרחם.

[כה] מבחוריו: יפה אמר ראב"ע כי לא ייתכן לפרש מבחוריו מנעוריו, כי זה המעשה היה בשנה השניה, ומתי היה יהושע משרתו קודם לכן, כי במדין לא הלך עמו. המבאר לנתיבות השלום כתב דברים בטלים על טעמי הפסוק הזה, ולפי האמת גם לפירוש ראב"ע לא היה מקום לטעמים אחרים, כי אחר שכתוב משרת משה, אין ספק שהכינוי במילת מבחוריו לפירוש ראב"ע הוא דבק עם "משה" הקרוב אליו, ולא עם "משה" שבפסוק הקודם כאשר חלם המבאר. כלאם: כמו אשר כלאו (ירמיה ל"ב ג).

[לא] ויטוש על המחנה: השלוים היו יגעים, שעברו על הים בלא מנוח, ע"כ היו פורחים קרוב לארץ שהאויר יותר גס וסובלם יותר. וכאמתים: כפירוש רש"י. השלו לא היה על המחנה אלא סביבות המחנה, כי היה מעופף בשפל כאמתים על פני הארץ, ואם היה הולך על המחנה, היה מכה באהלים (ראב"ע).

[לב] ויאספו אסף: המקרא קצר והשמיט השחיטה, עיין חולין דף כ"ז עמוד ב'. וישטחו להם שטוח: ליבשם בחמה, כך נוהגים עד היום במצרים ליבש בחמה הדגים והבשר. חמרים: כמו ויצברו אותם חמרים חמרים (שמות ח' י'), תירגם אנקלוס שם וכאן: דגורין, ואין הכוונה על המידה הנקראת חמר (כדעת רמבמ"ן וגזניוס וי' ש' ריגיו) שהיא מאה עומר, ועשרה חמר הם מ"ג אלף ביצים, אבל הכוונה כי בתחילה נתנום זה על זה, ואח"כ שטחום לחמה. ואני מוסיף כי לא ייתכן לפרש חמרים מל' מידת חמר כי אין מודדים את העופות לא במידת חמר ולא בשום מידה אחרת (שש"ם).