פירוש שד"ל על במדבר פרק כב

קוד: שד"ל במדבר כב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

פרשת בלק

[ב]וירא בלק בן ציפור : בלק היה נכרי במואב והיה ארמי מארץ בני עמו של בלעם, וראה כי אנשי מואב אחזמו רעד מפני בני ישראל, עד שהתחילו לבקש עזרה או עצה ממדין, ויירא שמא ימרדו בו באמרם מה יושעינו זה, והתחכם להביא להם תשועה ממרחק על ידי איש מבני עמו, הוא בלעם.

א': בלעם היה עובד את ה' או עכו"ם?- היה עכו"ם, כי היה קוסם ( יהושע י"ג כ"ב)   ולו היה עובד את ה', היה מתדבק בישראל לפחות לא היה הולך לקללם, אחר שאמר לו ה' כי ברוך הוא, ולא היה הולך לקראת נחשים , כדי שיחפוץ ה' לקללם, אם היה יודע שהוא אל יחיד ושהם עם סגולתו, ומיד כשבא אצל בלק, היה לו להגיד לו כי זה העם בחר לו יה ושאי אפשר שימאס בם; אבל מה שאמר: לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי , כן היה מדרכי אמונתו לעבוד לכל אלוה כשיצטרך לו, ועכשו היה צריך לאלהי העברים שיטוש את ישראל.

ב': מה היתה אומנותו?-היה קוסם קסמים ומעונן ומנחש והיה בקי בכל מיני עבודות שבימיו והיה מגיד עתידות בקסמים, ומהיותו בקי בכל מיני עבודה היה עושה לכל אלוה ואלוה העבודות הרצויות לפניו והיה מאמין שעל ידי כך יקרב או ירחק האל ההוא מאדם או מגוי מיוחד. וידוע מנהג הרומאים כשהיו צרים על עיר היו משביעים אלהיה שיעזבוה . והנה היה יודע שאלהי ישראל נקרא ה', ושהוא חפץ בשביעיות ובפרים ובאילים.

ג': פעולותיו ברמיה או בתום לבב?-בתום לבב, כי היה מברך או מקלל לפי מה שהיה רואה בחלום או לפי מה שהיה עולה לו על ידי הקסמים והנחשים שהיה תמיד הולך לקראתם, שאם נאמר שהיו במרמה, ושאמר: לינו פה הלילה, כדי ליטול זמן, ואח"כ: כי מאן ה', כדי להוקיר את עצמו, אם כן כשבא לקלל והוכרח לברך, היה לו להרגיש בקרבו מעשה ניסים והיה לו לחרוד חרדה גדולה ולחדול מיד וללכת לו; ואם תאמר כי גם כל ברכותיו מלבו היו, כי ראה את ישראל מצליחים והבין, שאם יקללם, יימצא שקרן, אם כן למה נכתבה פרשה זו בתורה ואיך אמר משה ( דברים כ"ג ו') ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם , ועוד למה הוסיף: אראנו ולא עתה ומחץ פאתי מואב , שהיה בזה משניא את עצמו בפני בלק? אבל נראה באמת שהיה עושה פעולותיו בתום לבב, כפי מה שמסרו לו רבותיו הקוסמים, והיה מאמין שיש כוח בעבודות להשיב האלהים ממידה למידה, ואמר: לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר , כי היה סומך על החלומות, ואמר: כאשר ידבר ה' אלי , כי עשה איזו עבודה לאלהי העברים כדי שיודיעוהו בחלום אם רצונו שילך לקלל את עמו.

ד': היה נביא אם לא? –לא היה נביא, כי היה קוסם ועכו"ם, רק בפעם הזאת שם ה' דבריו בפיו לכבוד ישראל.

ה': איך היתה נבואתו, מבלי שירגיש בעצמו מעשה ניסים? – כשהיה נפרד מבלק להכין עצמו לקללם, היה ה' נותן בו לב חדש והתעוררות לברך את ישראל, וע"י ההתעוררות האלהית ההיא היה נושא משליו לפי דרכו בחכמת השיר , וגם האמין כי מה' היתה זאת ושאלהי העברים עושה זאת, ואמר בתום לבב: הלא את אשר ישים ה ' בפי אותו אשמור לדבר .

ו': האתון דיברה אם לא? לא ייבצר מהאל לעשות שתדבר, אבל לא היה אפשר שלא יחרד בלעם ושני נעריו חרדה גדולה עד מוות, ולא היה אפשר שיהיה בו כוח להשיב לה דבר, על כן ייתכן שלא דיברה כדיבור של בני אדם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפיה קול יללה שהיה מובן ממנו: כי התעללת בי וכו', והיא חזרה וצעקה כאילו תאמר: הלא אני אתנך וכו', אז נכמרו רחמיו עליה ואמר: לא , כלומר אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי, והנה אמת, כי ה' פתח את פי האתון, כי נערה באופן משונה מעט ממנהגה, אך לא היה הנס כל כך, עד שייבהל בלעם. והנה ה' שפתי תפתח ( תהלים נ"א י"ז ) אין ענינו דיבור חוץ מן הטבע; גם קרוב הדבר שבלעם היה מתפאר בהבנת קולות העופות והחיות, ע"כ כששמע קולה, פתר דבריה והשיב עליהם, על כן לא נבהלו נעריו, כי זה היה דרכו, אלא שהפעם הזאת היה שם נס אמיתי, אבל היה נס נסתר ולא הרגישו בו ולא חרדו לא הם ולא בלעם. ועוד אם דיברה, איך לא הצטדקה ולא אמרה לו שיש שם דבר המפחידה מללכת?

ז': ומה ראה הקב"ה להפוך הקללה לברכה? –ולמה לא הניח לבלעם שיקלל , והוא יברך?- מפני שלא הותר לישראל להתגרות במואב, ואם היה בלעם מקלל, היו בלעם ובלק מתפארים שהועילה קללתו להציל את המלך ואת העם אשר שכרוהו, כי לא ידעו, כי ה' ציוה ( דברים ב' ט ) אל תצר את מואב , ויאמרו כי הקללה הביאה בהם מורך לבב וחיתתה גבורתם, ואולי ג"כ היו המואבים יוצאים לקראתם בעם כבד וביד חזקה כמו שעשה אדום ( למעלה כ' כ'), והיו ישראל מתרחקים מפניהם מפני מצוות ה' כמו שעשו לאדום, והיה שם שמים מתחלל.

[ו]אולי אוכל נכה בו : אוכל ונכה בו אני ועמי. "בו", ולא "אותו", מכה מועטת, בכדי שיתרחק מעלי.

[ה]כאשר ידבר ה' אלי : לא שהיה בלעם עובד את ה', אבל יודע היה כי אלהי ישראל כך היה שמו וכשהיה רוצה לקלל שום אומה היה עובד את אלהיה ומתפלל אליו שי סור מעליה, וקרוב לזה מצאנו, שהיה מנהג הרומאים כשהיו צרים על עיר, היו משביעים את אלהיה שי סורו משם, וכשהיו לוכדים העיר, היו מביאים אליליה אל רומי והיו מקימים להם היכלות; ועכשו שהיו מבק שי ם ממנו שי קלל את ישראל היה מבקש רשות מה' אלהי ישראל, ואח"כ (פסוק י"ח) אמר: לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי, עשה עצמו כאילו ה' הוא אלהיו, והיה מקווה, שעל ידי כן יתפייס לו אלהי ישראל ויתן לו רשות לקללם- ואולי אין צורך לכל זה, אלא התורה הכניסה שם ה' בדברי בלעם, על דרך שהכניסתו בדברי לבן (בא ברוך ה', בראשית כ"ד ל"א ).

[יט]ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי : ואם לא יתרצה שאלך, לא אוכל ללכת, כי לא יועיל, ואז עשה איזו עבודה וחשב לפתותו; וה' שהיה חפץ שי לך ויברך ישראל, אמר לו, אם לקרוא לך לעצה או לדבר אחר, לך, כי בודאי אם לשתקללם באו אליך, לא היית מעכבם, אחר שאמרתי לך:כי ברוך הוא.

[כב]ויחר אף אלהים כי הולך הוא : אחר שי דע שאינם מבק שי ם ממנו דבר אחר אלא לקללם, וה' עשה כדי לפרסם חיבתו לישראל, אך לא בניסים גדולים לבלתי ימנע מלכת.

[כד]גדר מזה וגדר מזה : מכאן ומכאן היה גדר, והוא קיר, ואחר הקיר כרם.

[ל]ההסכן הסכנתי : לשון וכל דרכי הסכנתה ( תהלים קל"ט ג' ) ענין בקיאות והרגל.

[ לב]לנגדי : כמו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' (משלי כ"א ל' ). ירט: בל' ערבית סכנה והשחתה.

[לג]אולי נטתה מפני : אתה שאתה בקי בקסמים, כשראית אותי נוטה מן הדרך לא פעם אחת אבל שלוש פעמים, היה לך לחשוב, אולי ברצון האל נטתה, כי הוא שלח לה איזה מונע שי עכב הליכתה; ועתה, שהק שי ת ערפך ללכת, ראוי היה שאהרוג אותך, והיא ראויה לחיות, חלף ממה שאמרת: לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. "אולי נטתה", מקרא קצר, היה לך לחשוב אולי נטתה. אנקלוס תירגם כאילו כתוב: לולי נטתה מפני, רק בחומש כ"י על קלף שלי מתורגם: מאים סטת מן קדמי.

[מ]וישלח : ענין מתנה, כמו ויתנה שלוחים (מ"א ט' ט"ז ).