פירוש שד"ל על במדבר פרק כג

קוד: שד"ל במדבר כג בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

[ג]אולי יקרה וגו' : היה עושה פעולות ומתוכן היה יוצא לו מענה. שפי: כמו שאי עיניך על שפיים ( ירמיה ג' ב') (ראב"ע).

[ז]ולכה זעמה : שלח בהם זעם האל.

[ח] הפעולות שהיה עושה היו מוציאות אותו ממעמדו הטבעי והיה באקסטאזיס של נבואה, או תאמר של מגניטיזמוס חיוני, ואז לא היה דברו תלוי ברצונו, מה שאין כן בזולת השעה ההיא, היה יכול לקלל כרצונו, אבל בלק לא הביאו, כדי שי קלל במעמדו הטבעי, אלא במעמד למעלה מן הטבע.

[ט]לבדד ישכון : שאינו נחשב בכלל הגויים,כי אין לו אדמה. איזה דבר טוב יש באמרו,כי אין ליעקב אדמה? א"כ אני אומר כי לבדד ישכון הכוונה נבדל מן הגויים, ועי"כ לא נוטה מן הדרך הטוב והישר, ולפיכך ה' אלהיו עמו להצליח. ועל הדרך הזה אני מפרש "ובגויים לא יתחשב", כלומר לא שם עצמו בכלל הגויים, וכמו שמשמשת המילה שהיא התפעל, וקרוב לזה פירש רלב"ג (שש"ם). ומה שכתוב ( דברים ל"ב י"ב) הוא סמך לפרוש זה.

[י]ומספר : בא השם במקום המקור, כמו לישע את מ שי חך ( חבקוק ג' י"ג ), כמהפכת אלהים את סדום ( ישעיה י"ג י"ט ) והמקור בא במקום הפועל המוגבל הראוי והזמן והגוף והמספר מובנים מן הפועל שלפניו, כמו ( אסתר ט' ט"ז ) ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם, הרגו היהודים ואבד ( שם,שם י"ב ), ילדה ועזוב ( ירמיהו י"ד ה'), ונתון אותו על כל ארץ מצרים ( בראשית מ"א מ"ג), ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים אשר בידם ( שופטים ז' י"ט ), ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות ( זכריה ג' ד' ), כי צמתם וספוד ( שם ז' ה' ), והנה ומספר את=וספור את=וסָפָר את. ואולי ומספר הם שתי מילות ומי ספר (הנ"ל). את רבע ישראל: דגל אחד; ואולי בלעם, כשראה קצה העם, לא ראה אלא דגל אחד, ובלק אמר לו שהוא כל ישראל, ולפיכך רוח הקודש הכריחתו להזכיר רבע ישראל, כי לא היה רואה רק רובע אחד. מות ישרים: אנקלוס תירגם: ק שי טוהי, ואחריו רש"י: ישרים שבהם, ולא כן הוא פשט הכתוב, אך כל ישראל קרואים כאן ישרים (ביחס לשאר אומות). מות ישרים: אולי קרא לישראל ישרים ע"ש שי עקב נקרא ישורון (הנ"ל) (בליל ד' ניסן תרכ"ה).

[יג]אפס קצהו תראה וכלו וכו' : גם בפעם הראשונה כתוב ( למעלה כ"ב מ"א) וירא משה קצה העם. אומר אני כי למעלה, כשהעלהו במות בעל, אמר לו שמשם הוא רואה את כולם. וכיחש לו, כי היה ירא, שאם יראה ריבוים לא יקללם, והכתוב העיד שלא ראה קצה העם, ועכשו אמר לו: אפס קצהו תראה ולא כולו כמו שהיה בפעם ראשונה (לפי דברי בלק אל בלעם), ועכשו הראהו חלק פחות הרבה מן הקצה שראה בפעם האחרת.

[טו]אקרה כה : אזמן עצמי לקראתו.

[טז]ברש"י: כאדם הפוקס בהמה, ברש"י כ"י שלי היה כתוב בסמ"ך ואח"כ הגיהו בקו"ף, וכן נכון, והכוונה סותם פיה במתג ורסן (מל' פקק).

[יח]האזינה עדי : הט אזנך עד לי, וכן (איוב ל"ב י"ב ) ועדיכם אתבונן, אזין עד תבונותיכם (שם,שם י"א ), התבוננות עד רחבי ארץ ( שם ל"ח י"ח) וכן דעת ר' יונה.

[כא]לא הביט און ביעקב : אין הקב"ה יושב ורואה שאחרים יעשו חמס לישראל, אבל ה' אלהיו הוא תמיד עמו להצילו מכל רע, והוא מקבל בקרב ישראל תרועת מלך שהם מודים ומשבחים לו, כשהוא מצילם מן הצרה, כמו שמריעים בחצוצרות ובקול שופר לכבוד המלך, כשהוא חוזר בשלום אחרי הכותו את האויב.

[כב]כתועפות ראם לו : תועפות מלשון יעף, וענינו חוזק ותוקף, שי יעף אדם להתגבר עליו, וכן ( תהלים צ"ה ד ), תועפות הרים. ומילת לו חוזרת לישראל, ה' הוא לישראל כחוזק הראם, וקרוב לזה פירש ראב"ע למטה כ"ד ח'. ודע כי הסופרים שי בשו לשון הפסוק המובא שם בראש הדיבור, וכתבו "אל מוציאם" במקום "אל מוציאו", ועשו כן מפני שהוא אומר באותו דיבור:ואל יטעון טוען בעבור מ"ם אל מוציאם, וחשבו כי אולי כך היה כתוב בספרו של ראב"ע אל מוציאם שם ( כ"ד ח ) כמו כאן, ואין הדבר כן, אלא כוונת הראב"ע כך היא: ואל יטעון טוען, אם פירושך מתישב כאן (כ"ד ח ), איננו מתישב למעלה (כ"ג כ"ב), כי שם כתוב מוציאם בל' רבים; כי אמנם כן משפט הלשון, כשמדבר על העם מדבר בלשון רבים ובל' יחיד אפילו בפסוק אחד, כמו ( דברים ל"ג ג' ) והם תכו (ל' רבים) לרגליך ישא (ל' יחיד) מדברותיך, עד אנה ינאצני (ל"ר) העם הזה (ל"י). ( למעלה י"ד י"א ). ודע, כי בראב"ע על קלף שבידי משנת קס"א כתוב בראש הדיבור ( למטה כ"ד ח): אל מוציאו.

[כג]כי לא נחש ביעקב : אין נחש וקסם מועיל לדעת, מה שעתיד לבוא על ישראל, כי ה' גוזר עליהם ענינים למעלה מן הטבע ולמעלה מידיעת המנח שי ם והקוסמים, וכמו שמפרש והולך כעת יאמר וגו'. כעת, לשון חיזוק, וכן פירשתי כעת הראשון ( ישעיה ח' כ"ג). יאמר ליעקב ולישראל: אין טעם להזכיר שני השמות זה אחר זה במאמר אחד, אבל לכך הזכיר שניהם, מפני שהוא רוצה להוסיף עליהם עוד שם שלי שי כלומר העם הזה שהוא נקרא יעקב וישראל ראוי לקרוא לו ג"כ מה פעל אל. והנה ידוע כי שמות הרבה יש בלה"ק שאין צורתם צורת שם, אלא צורת מאמר שלם, כגון ( ישעיה ז' י"ד ) עמנו אל, שאר ישוב (שם ז' ג) עמי אתה, (שם נ"א ט"ז ). וכן נתנאל, נתניה, יהונתן, חננאל, חנניה, יוחנן, אין ענינם נתון, חנון מהאל, אלא פירושם: ה' נתן, האל חנן, וכו', וכן חזקיה אין ענינו (כדעת גזניוס) חוזק האל, אלא הוא חוזק ותוקף שלי, ורבים כאלה. גם ידוע כי שורש פעל נאמר גם על המחשבה והעצה והגזרה וההכנה לעשות דבר מה, כגון ( שמות ט"ו י"ז ) מכון לשבתך פעלת ה', הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם ( מיכה ב' א ), אף בלב עולות תפעלון ( תהלים נ"ח ג' ); והנה "מה פעל אל" פירושו מה גדלו הדברים, שגזר והכין האל. ובאמרו, שראוי לקרוא שם זה לישראל, משמע שהעם הזה מעותד ומזומן לענינים גדולים ונכבדים.

[כז]אקחך : כמו ( בראשית מ"ח ט ) קחם נא אלי.