פירוש שד"ל על במדבר פרק לא

קוד: שד"ל במדבר לא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ליאת חומסקי

אל: מימון: אראל סגל

פרק לא

[ב] מלת אחר ענינה ואח"כ. כמו בראשית י"ח ה' , וכ"ב י"ג , וכ"ד נ"ה , משלי כ"ד כ"ז.

[ג] לתת נקמת ה' : וכן ונתתי את נקמתי באדום (יחזקאל כ"ה י"ד ) ובהפך ונקחה נקמתנו ממנו ( ירמיה כ י ), נראה עומק הוראת מליצת נתינת נקמה לתת פיצוי, להפיס דעת וכשאחריה בי"ת ענינה בנזק פלוני, וכשאחריה למ"ד היא לתועלת פלוני: הנותן   נקמות לי ( ש"ב כ"ב מ"ח ) והלוקח נקמה הוא המקבל פיצוי, ונקם עיקרו נחם.

[ה] וימסרו : אנקלוס וכן בלשון ערבית, ענין ברירה.

[ז]וכלי הקדש: אין נראה שהוא הארון, כי היה הכתוב אומר שהלכו עמו הלויים נושאי הארון, גם לא הציץ כי לא היה לובש בגדי כהן גדול, ואלעזר אביו חי,גם לא כדברי קלעריקוס שכלי הקודש הם הם החצוצרות, כי החצוצרות אינן קודש, לפיכך לא ידענו מה הם, ואולי הם האורים ותומים (כתרגום ירושלמי), ולצורך המלחמה לקח אותם, אעפ"י שלא לבש בגדי כהונה.

[ח] ואת בלעם הרגו : במקרה, כי היה שם, והם הרגו כל זכר, וביהושע י"ג כ"ב שהרגוהו על חלליהם. משה לא הלך לא למלחמת עמלק ולא למלחמת מדין, אבל היה במלחמת סיחון ועוג, כי אלו היו לכבוש א"י שהיה עיקר שבועת ה' ושליחות משה, ואותן לא היו עיקר אלא לנקמה. ויח"ף ז"ל אומר כי משה נשאר אצל רובם של ישראל, כי גם כאן וגם בעמלק לא הלכו כל העם ולא רובם למלחמה, ונכון. פינחס לא הלך כשר צבא אלא ככהן, ולפיכך קצף משה (פסוק י"ד ) על פקודי החיל ולא עליו, והלך הכהן כי היתה נקמת ה', ונבחר פינחס כי היה מתחיל כמצווה.

[טז] בדבר בלעם : בלעם בלכתו מעם בלק לשוב אל ארצו עבר במדין ושם שמע כי ישראל החלו לזנות אל בנות מואב ומתוך כך היו משתחווים לאלהיהן, ואז הבין כי זה לבדו הוא הדרך המוכשר להחליש את ישראל ונתן עצה לבני מדין שישלחו שם את בנותם היותר חשובות, כדי לפתות את ישראל ולהסיתם לעבוד את אלהיהן, ועל ידי כן אלהי ישראל יעזוב אותם. מסר בל' סורית: העז ערב לבו לעשות.

[יז] יודעת איש : ראויה להיבעל, וכן כל חלוץ הראוי לחלוץ מתניו למלחמה.

[יט] אתם ושביכם : הנכון כהרמב"ן גם השבוים יתחטאו,   כדי שלא יטמאו אתכם בבגדיהם. ומה שכתב רש"י "לא שבגוים מקבלים טומאה וצריכין הזאה" אינם שני דברים, כי ודאי הגוי מקבל טומאה, אבל הוא דבר אחד. והכוונה: לא שהגוים כשמקבלים טומאה יצטרכו להזאה. ודרך לשון זו מצויה הרבה בלה"ק.

[כג] כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש : לפי הפשט אין הכוונה כלל על גיעולי דויים, ואין הפרשה הזאת מדברת אלא בטומאה, שהרי וטהר כתיב, ואם לענין געולי גויים אין צורך להזכיר הזהב והכסף שאין תשמישם על ידי האור, כי אצעדה וצמיד היו להם, לא קדרות כסף וזהב, ועוד מי נדה אין ענינו אלא מי אפר הפרה, וכמו שהבין גם רש"י: לכך נראה שהיתה הוראת שעה להוסיף הרחקה ותיעוב לכלי מדין, חלף מה שחטאו על ידי שהתקרבו אל בנות מדין.

[ ל] אחוז : נלכד, ונטעם בגורל או במקרה ובלא ברירה (נתיבות השלום), ואולי הוא כמו "נסיב" בארמית שהוא תרגום של "מכס" ( פסוק כ"ח ).

[ לב] עיין רש"י .

[מח] פקודי החיל בראותם תשועה נפלאה כזו שלא נפקד מהם איש, התעוררו לתת תודה לה' וכופר לעתיד, שלא ישלוט בהן עין הרע, ולא משום כי תשא את ראש ( שמות ל' י"א-ט"ז ), כי המצווה ההיא איננה אלא כשימנו העם כולו, ואם היה מפני המצווה היה להם להביא בקע לגלגולת דוקא, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, והם לא עשו כן. והנה ר' מאיר, חתנו של רש"י ואבי רשב"ם, ראה כי יש קצת דמיון בין ענין זה לענין כי תשא וראה כי אין הדמיון שלם, ע"כ אמר כי לפני החשבון נדרו לתת כך, ולפיכך נתנו יותר מן המצווה. ולדעתי אין כאן מצווה כלל, והם לא נדרו, אבל אחרי שראו שלא נפקד מהם איש התנדבו ונתנו.

[מט] לא נפקד ממנו איש : השרים משתפים עצמם עם אנשי הצבא באמרם ממנו, וכן באמרם לכפר על נפשותינו.

[נ] כלי זהב וכו' : ע' שמות ל"ה כ"א .

[נב] זה שנתנו פקודי החיל לא היה ממה שמצאו על השבי בלבד, אלא גם ממה שבזזו בבתים וממה שמצאו על החללים, וכל זה היה מה שהגיע לחלקם של שרי האלפים והמאות ולא מחלק אנשי הצבא, וזה טעם מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות (שמשה ואלעזר קיבלו הזהב מאת השרים) וסמוך לו: אנשי הצבא בזזו איש לו, כלומר ולא נתנו מאומה.