יחזקאל כה

1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 2 בן-אדם שים פניך אל-בני עמון והנבא עליהם. 3 ואמרת לבני עמון שמעו דבר-אדני יהוה כה-אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל-מקדשי כי-נחל ואל-אדמת ישראל כי נשמה ואל-בית יהודה כי הלכו בגולה. 4 לכן הנני נתנך לבני-קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך. 5 ונתתי את-רבה לנוה גמלים ואת-בני עמון למרבץ-צאן וידעתם כי-אני יהוה.

6 כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל-שאטך בנפש אל-אדמת ישראל. 7 לכן הנני נטיתי את-ידי עליך ונתתיך-לבג לגוים והכרתיך מן-העמים והאבדתיך מן-הארצות אשמידך וידעת כי-אני יהוה.

8 כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל-הגוים בית יהודה. 9 לכן הנני פתח את-כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתמה. 10 לבני-קדם על-בני עמון ונתתיה למורשה למען לא-תזכר בני-עמון בגוים. 11 ובמואב אעשה שפטים וידעו כי-אני יהוה.

12 כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם. 13 לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על-אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו. 14 ונתתי את-נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את-נקמתי נאם אדני יהוה. 15 כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם. 16 לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על-פלשתים והכרתי את-כרתים והאבדתי את-שארית חוף הים. 17 ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי-אני יהוה בתתי את-נקמתי בם.