קוד: הכרית= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
תגובה ל:
כרת שנכתבה ב18:01:23 01.11.2004
הפועל "הכרית" מבטא ניתוק מוחלט, ניתוק שכולל גם הרחקה והפרדה. הפועל הסביל שלו הוא "נכרת", שמשמעותו "התנתק לגמרי, התנתק והתרחק".
בחלק מהפסוקים, כתוב בפירוש מי מתנתק ממי (חלק א); בפסוקים אחרים זה לא כתוב, ואז המשמעות פחות ברורה (חלק ב).
הנה הפסוקים שבהם כתוב בפירוש מי מתנתק ממי:
ניתוק עצמים מוחשיים:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה": ה' ניתק את הצפרדעים מפרעה ומביתו, והחזיר אותן ליאור.
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ידוד וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ.
וה כרת י עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ.
וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ.
וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ."; זכריה ט10: "
וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ", ה' ינתק ממך את הסוסים, רכבי-המלחמה, הכשפים, ערי המבצר, הכשפים והפסילים, כלומר הם לא יהיו בקרבך יותר.
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֵת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי": שאול ניתק את האובות והידעונים מן הארץ, כלומר דאג שהם לא יהיו יותר בארץ.
וְצִוָּה עָלֶיךָ ה' לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד, מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה אָשִׂים קִבְרֶךָ כִּי קַלּוֹתָ": ה' ינתק פסל ומסכה מהמקדש, כלומר לא יהיו שם יותר פסלים ומסכות.
הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ וְהֵילִלוֹּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן, עַל עָסִיס כִּי נִכְרָת מִפִּיכֶם... הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ מִבֵּית ה', אָבְלוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ידוד... הֲלוֹא נֶגֶד עֵינֵינוּ אֹכֶל נִכְרַת מִבֵּית אֱלֹהֵינוּ שִׂמְחָה וָגִיל", העסיס התנתק מפיכם, כלומר הפסיק להיות בפיכם; המנחה והנסך התנתקו מבית ה', כלומר הפסיקו לקרב שם; האוכל והשמחה התנתקו מבית ה', כלומר הפסיקו להיות שם.
ניתוק שם וזֵכֶר:
וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?": הכנענים ינתקו את שמנו מן הארץ, כלומר יגרשו או ישמידו אותנו, כך שלא יזכרו עוד את שמנו בארץ.
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ": ה' ינתק את שמות האלילים מן הארץ, כך שלא יזכרו אותם יותר בארץ.
פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם", תהלים קט15: "
יִהְיוּ נֶגֶד ה' תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם": ה' ינתק את זכרם של הרשעים מהארץ, כלומר לא יזכרו אותם יותר בארץ.
וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי": שמו של זרעך לא יתנתק מלפני, כלומר אני תמיד אזכור את שמו לטובה.
וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ; עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם": שם המת לא יתנתק ממשפחתו ומעירו, כולם יזכרו אותו, בזכות הבן שייוולד לאשתו.
ניתוק ערכים מופשטים:
וְלֹא תכרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת ידָוִד אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", לא תחתוך ותנתק את חסדך מביתי, כלומר לא תפסיק לעשות חסד עם ביתי.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ידוד אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם", האמונה נחתכה והתנתקה מפיהם, כלומר הם הפסיקו לדבר דברי אמת ואמונה.
הכרתת נפש מקרב עמה = ניתוקו של אדם מעם-ישראל, עונש שיכולות להיות לו כמה משמעויות מעשיות.
ניתוק בני-אדם מסויימים ממקום מסויים = גירושם או השמדתם, כך שלא יהיו שם יותר:
וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ":
שמואל א כ15: "וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא
בְּהַכְרִת ידָוִד אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
": ה' ינתק את אויבי דוד מעל פני האדמה, כלומר ישמיד אותם או יגרום לכך שהם לא יהיו יותר אויבים.
וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים"
וַיַּכְרֵת ידוד מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד": ה' ניתק מישראל גם את החשובים וגם את החלשים.
כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת": המוות נכנס לבתים, ומנתק את הילדים מהרחובות; כי חלק מהם מתים בשנתם, והאחרים נשארים בביתם כדי לטפל בבני-ביתם שחלו, ולהתאבל על בני-ביתם שמתו.
וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד": האויבים רצו לנתק את ירמיהו מארץ החיים, כלומר להרוג אותו.
וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל נַפְשֹׁתֵכֶם לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ וְאִשָּׁה עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית.
לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם לְקַטֵּר לֵאֶלֹהִים אֲחֵרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׂם לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ...
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שָׁם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה": החוטאים יגרמו לכך שרבים מהם יתנתקו מתוך יהודה וימותו, ובסופו של דבר כל היהודים במצרים יתנתקו מן העולם וימותו.
ירמיהו נ16: "כרת ו זוֹרֵעַ
מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ
": החקלאים יתנתקו מבבל, יברחו משם ולא יהיו שם יותר.
בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה...
אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה...
אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה...
כִּי כֹה אָמַר ד' ה' אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה" = לנתק ממנה אדם ובהמה, כלומר לעשות שהיא תהיה שוממה.
וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ידוד הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע.
יַעַן אֲשֶׁר הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ אֶל כָּל בָּשָׂר מִנֶּגֶב צָפוֹן"
לָכֵן הִנְנִי נָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ לבג[לְבַז] לַגּוֹיִם וְהִכְרַתִּיךָ מִן הָעַמִּים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מִן הָאֲרָצוֹת אַשְׁמִידְךָ וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ידוד"
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ידוד וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ"
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ידוד הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה"
וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב"
לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, לְהַכְרִית מֵעִיר ה' כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן": לנתק מעיר הקודש את האנשים העושים רע, כלומר להרוג או לגרש אותם כך שלא יהיו שם יותר.
וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר ה'...
וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מאשדוד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מאשקלון והשיבותי ידי על עקרון ואבדו שארית פלשתים אָמַר ד' ה'...
וְהִכְרַתִּי שופט מקרבה וכל שריה אהרוג עמו אָמַר ה'"
וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל.
מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם": לא יהיו יותר אנשים בהר עשו, כי יקטלו את כולם.
נחום ב14: "הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ וּכְפִירַיִךְ תֹּאכַל חָרֶב,
וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה
": הטרף שלך יתנתק מהארץ, לא יהיה לך יותר טרף בארץ.
אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ידוד.
וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים": ה' ינתק את האדם מעל פני האדמה, וינתק מבית-המקדש את עובדי הבעל (ע"ע הכל כולל הכל)
וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה"
כמה פסוקים אומרים שבני-אדם מסויימים לא ייכרתו ממקום מסויים, והכוונה היא שהם לא יתנתקו מאותו מקום, כלומר יהיו שם תמיד. זה יכול להיות לטובה או לרעה:
לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל", מלכים א ח25, דברי הימים ב ו16 : "
ועתה ידוד אלהי ישראל שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני ישב על כסא ישראל רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני", מלכים א ט5, דברי הימים ב ז18: "
והקמתי אֵת כִּסֵּא ממלכתך על ישראל לעלם כַּאֲשֶׁר דברתי על דוד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מעל כִּסֵּא ישראל": אם בני דוד ילכו לפני ה' באמת, לא יהיה ניתוק בין בית דוד לבין כיסא ישראל, כלומר תמיד יהיו אנשים מבית-דוד על כיסא המלוכה בישראל.
וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים": ה' לא ינתק בין בית עלי לבין המזבח, כדי שבני עלי יראו את הכהן הגדול שבא מהבית השני, ויצטערו.
יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאַל כָּל בֵּית אָבִיו וְאֶל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם": ה' לא ינתק מבית יואב זבים, מצורעים, נכים, הרוגים ורעבים; כלומר, תמיד יהיו כאלה בביתו.
אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם": אל תנתקו את משפחת קהת מתוך שבט לוי, כלומר תשמרו עליהם שלא ימותו ושלא יאבדו, כך שתמיד יישארו קהתים בשבט לוי.
וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי": תמיד יהיו בקרב הגבעונים עבדים, חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה'.
כִּי כֹה אָמַר ידוד לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל.
וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים"
וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה[תִּשָּׁכַבְנָה] וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר": החצי השני של העם לא יתנתק מהעיר, כלומר יישאר בה עד בא הגאולה.
והנה הפסוקים שבהם לא כתוב בפירוש ממי מתנתקים; ייתכן שהכוונה היא לניתוק מהעולם באופן כללי (כלומר, שלא יהיו יותר בעולם), וייתכן שהכוונה אחרת:
ניתוק ערכים מופשטים:
וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד, וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים": גורמי-הגאווה של הפלשתים יתנתקו מהם, או שיתנתקו ויאבדו מהעולם; כלומר לא יהיה להם יותר במה להתגאות.
תַּחַתהַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תַּחַתהַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם, לֹא יִכָּרֵת", ישעיהו נו5: "
וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת; שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת", השם הטוב לא יתנתק מבעליו, או שלא יתנתק מהעולם, או שלא יתנתק מה' (כמו בישעיהו מח19 למעלה); כלומר לא יישכח.
כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת", משלי כד14: "
כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת": התקווה הטובה שלך לא תתנתק ממך, או לא תתנתק מהעולם; כלומר - אתה לא תתאכזב.
וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו, אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה": האחרית והתקוה של הרשעים התנתקה מהם, או התנתקה מהעולם; כלומר הם התאכזבו.
ניתוק הגויים מארץ ישראל = גירושם או השמדתם (ע"ע גירוש או חרם); הפסוקים לא מפרטים את האופן המדוייק, כי בפרשות אלו אין חשיבות לכך - העיקר שהגויים לא יהיו עוד בארץ ישראל:
כִּי-יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם אשׁר אַתָּה בָא-שׁמה לרשׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, וירשׁת אֹתָם וישׁבת בְּאַרְצָם. השׁמר לך פן-תנקשׁ אחריהם אחרי השׁמדם מִפָּנֶיךָ, ופן-תדרשׁ לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הַגּוֹיִם האלה אֶת-אלהיהם ואעשׂה-כן גם אני.": ה' ידאג שהגויים לא יהיו בארצך; אתה צריך לדאוג שלא לחפש אחריהם בחוץ.
כִּי-יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם אשׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-אַרְצָם, וירשׁתם וישׁבת בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם. שׁלושׁ ערים תבדיל לְךָ בתוך ארצך אשׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לרשׁתה": ברגע שלא יהיו יותר גויים בארץ, וכל הארץ תהיה שלך, עליך להפריש שלוש ערים למקלט.
רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם, מִן הַיַּרְדֵּן וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וה' אלהיכם הוא יהדפם מפניכם והוריש אֶתם מלפניכם וירשׁתם את-ארצם כאשׁר דבר ה' אלהיכם לָכֶם.": יהושע ניתק חלק מהגויים מארץ ישראל, כלומר השמיד או גירש אותם; וה' יגרש וישמיד את שאר הגויים.
וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן": בני ישראל ניתקו את יבין מלך כנען מארץ ישראל, וזכו לארבעים שנות שקט.
כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. ויברח אדד הוא ואנשׁים אדמיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים והדד נער קטן": יואב רצה שלא יהיו יותר זכרים באדום, ולכן אדד נאלץ לברוח למצרים.
ניתוק בית-מלוכה מושחת = הרחקתו מהשלטון או מהארץ, ע"י הריגה או גירוש או כליאה:
וְהֵקִים ה' לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם וּמֶה גַּם עָתָּה"
וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל יוֹרָם וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם יְהוֹרָם אֶל יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ ה' לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב"
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל; וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ": ניתוק כל הגברים בבית-ירבעם מהשלטון או מהארץ או מהעולם.
הִנְנִי מבי[מֵבִיא] אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל"
וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל"
ניתוק אנשים אחרים:
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ"
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בידוד אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי": יהונתן ביקש מדוד שלא ינתק את זרעו מהארץ, כלומר שלא ישמיד ולא יגרש אותו.
וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ ואכרתה אֶת כָּל איביך מִפָּנֶיךָ ועשתי לְךָ שֵׁם גדול כְּשֵׁם הגדלים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ": ה' ניתק את אויבי דוד מן הארץ, כלומר גירש או השמיד אותם, או עשה שלא יהיו יותר אויבים.
וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה', וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם": איזבל ניתקה את הנביאים מהארץ, כלומר גרמה שלא יהיו יותר נביאים: חלק מהם היא הרגה, חלק גירשה, והשאר פחדו והפסיקו להיות נביאים.
וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט": מלך אשור רוצה לנתק גויים רבים מארצם, כלומר להשמיד או לגרש אותם.
וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם"
וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם ידוד צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ידוד"
כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן"
לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ"
עַל הַיּוֹם הַבָּא לִשְׁדוֹד אֶת כֹּל פְּלִשְׁתִּים לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידוֹן כָּל שָׂרִיד עֹזֵר כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר"
וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ פַרְעֹה בַּמִּלְחָמָה בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת"
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ידוד הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם"
וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא"
וְאַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת פְּלִיטָיו וְאַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה"
תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ"
הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור[לַעֲבָר] בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת": הרשעים, בני הבליעל, יתנתקו ממך; לא יעברו בך עוד רשעים.
שָׁם תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה"
צפניה א11: "הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ, כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן,
נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי כָסֶף
": כל הסוחרים, הנוטלים כסף ומעבירים אותו ממקום למקום, התנתקו ואבדו מן הארץ; כי הארץ עניה ואין בה יותר מסחר.
כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יָדוֹד הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ...
כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ...
כִּי יָדוֹד אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת...
קַוֵּה אֶל יָדוֹד וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה"
וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ידוד פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ"
וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב"
וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם"
וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם": ה' ינתק את הפסלים המיועדים לשמש מן הארץ, כלומר יאביד אותם.
הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת, וְאַף ה' חָרָה בָּעָם וַיַּךְ ידוד בָעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד": הבשר עוד לא התנתק משיניהם, וכבר ה' היכה בהם.
וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ידוד אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד...
וְיַעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה קמו נֵד אֶחָד הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו...
ואמרתם להם אשר נכרתו מֵימי הַיַּרְדֵּן מפני אֲרוֹן ברית ידוד בעברו בירדן נכרתו מֵי הַיַּרְדֵּן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם."
וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה"
אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב"
וְאָמַרְתָּ ידוד אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה"
יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית, בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם": האחרית שלו תיכרת ותתנתק ממנו כך שלא תישאר לו תקווה לסוף ימיו (כמו בתהלים לז38); או - באחריתו ובסופו ה' יכרית אותו מהארץ כך שהוא לא יתקיים יותר בעולם (כמו בשאר הפסוקים תחת "ניתוק אנשים אחרים").
בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי ה' דִּבֵּר"
וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית"
לָכֵן כֹּה אָמַר ידוד צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים"
הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת"
הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב.
אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם"
יַכְרֵת ידוד לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לידוד צְבָאוֹת"
וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת"