ירמיהו ט

1 מי-יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את-עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים. 2 וידרכו את-לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל-רעה יצאו ואתי לא-ידעו נאם-יהוה. 3 איש מרעהו השמרו ועל-כל-אח אל-תבטחו כי כל-אח עקוב יעקב וכל-רע רכיל יהלך. 4 ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר-שקר העוה נלאו. 5 שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת-אותי נאם-יהוה.

6 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי-איך אעשה מפני בת-עמי. 7 חץ שוחט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את-רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. 8 העל-אלה לא-אפקד-בם נאם-יהוה אם בגוי אשר-כזה לא תתנקם נפשי.

9 על-ההרים אשא בכי ונהי ועל-נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי-איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד-בהמה נדדו הלכו. 10 ונתתי את-ירושלם לגלים מעון תנים ואת-ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב.

11 מי-האיש החכם ויבן את-זאת ואשר דבר פי-יהוה אליו ויגדה על-מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר.

12 ויאמר יהוה על-עזבם את-תורתי אשר נתתי לפניהם ולא-שמעו בקולי ולא-הלכו בה. 13 וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם.

14 לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את-העם הזה לענה והשקיתים מי-ראש. 15 והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את-החרב עד כלותי אותם.

16 כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל-החכמות שלחו ותבואנה. 17 ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו-מים. 18 כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי-עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו.

19 כי-שמענה נשים דבר-יהוה ותקח אזנכם דבר-פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. 20 כי-עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות. 21 דבר כה נאם-יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על-פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף.

22 כה אמר יהוה אל-יתהלל חכם בחכמתו ואל-יתהלל הגבור בגבורתו אל-יתהלל עשיר בעשרו. 23 כי אם-בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי-באלה חפצתי נאם-יהוה.

24 הנה ימים באים נאם-יהוה ופקדתי על-כל-מול בערלה. 25 על-מצרים ועל-יהודה ועל-אדום ועל-בני עמון ועל-מואב ועל כל-קצוצי פאה הישבים במדבר כי כל-הגוים ערלים וכל-בית ישראל ערלי-לב.