שנינות - טוב או רע?

קוד: שנינות - טוב או רע בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל:

תגובה ל: ישעיהו מט שנכתבה ב20:45:18  12.03.2005

מצד אחד - הנביא ישעיהו אומר על עצמו (ישעיהו מט 2): "וישׂם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני, וישׂימני לחץ ברור באשׁפתו הסתירני", כלומר השנינות היא תכונה חיובית;

מצד שני - הנביא ירמיהו מאשים את אנשי דורו (ירמיהו ט 2-7): "וידרכו את- לשׁונם קשׁתם שׁקר ולא לאמונה גברו בארץ, כי מרעה אל-רעה יצאו ואתי לא-ידעו נאם-ה'... חץ שׁוחט לשׁונם מרמה דבר בפיו שׁלום את-רעהו ידבר ובקרבו ישׂים ארבו", כלומר השנינות היא תכונה שלילית!

המשותף לשני הפסוקים הוא, ששניהם מתייחסים אל הדיבור כאל כלי נשק (חרב / חץ וקשת). כמו כל נשק, אפשר להשתמש בו למטרה חיובית או למטרה שלילית.

ישעיהו היה שנון, והוא השתמש בתכונה זו כדי להשיב לטענות שטענו הכופרים, בגויים ובעם ישראל, נגד ה'; טענות שנונות אלו מפורטות בפרקים הקודמים (ישעיהו מ-מח). ולכן ה' אמר לו (מט 3) "עבדי-אתה, ישׂראל אשׁר-בך אתפאר" - השנינות שלך מפארת את שם ה';

בימי ירמיהו, בני ישראל היו שנונים, והם השתמשו בתכונה זו כדי לדבר דברי שקר נגד ה', ולרמות את חבריהם; ולכן ה' אמר להם (ט 8): "העל-אלה לא-אפקד-בם נאם-ה'? אם בגוי אשׁר-כזה לא תתנקם נפשׁי?!".

[ מאמר נוסף על הדיבור שנמשל לנשק נמצא כאן ]