קוד: דרך קשת= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
בימינו, כשאדם הנושא רובה או אקדח רוצה להכין אותו לירי, הוא טוען אותו בעזרת הידיים; אם כך, מדוע הפעולה נקראת "דריכה", והרי דריכה בדרך-כלל קשורה לרגליים?!
מקור הביטוי הוא בלשון המקרא; אז לא היו רובים ואקדחים, אבל היו קשתות,
וכדי להכין אותן לירי, נהגו לדרוך אותן, כמו שנאמר למשל במגילת איכה:
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן, בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ"
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ, וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ"
- כשהלוחמים היו נושאים את קשתותיהם בדרך לשדה הקרב, המיתר היה מחובר לקשת רק בנקודה התחתונה; הנקודה העליונה היתה רפויה. הדבר נועד לשמור על המיתר, כך שלא יישחק ולא יאבד את כוחו להימתח.
כשהלוחמים היו מגיעים לשדה הקרב, הם היו דורכים ברגלם על החלק התחתון של הקשת, לוחצים בידם האחת על החלק העליון של הקשת כדי לכופף אותו, ומחברים בידם השניה את המיתר לנקודה העליונה של הקשת, וכך הכינו את הקשת לירי.
ומאז ועד היום, משתמשים בפועל "דרך" כדי לציין הכנת כלי נשק לירי.
יִמָּאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ, כְמוֹ יִתְמֹלָלוּ"
אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם, דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר"
עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת"
עִרְכוּ עַל בָּבֶל סָבִיב כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת יְדוּ אֵלֶיהָ אַל תַּחְמְלוּ אֶל חֵץ כִּי ליְדוּד חָטָאָה"
הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי פליטה שַׁלְּמוּ [לָהּ] כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל ידוד זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"
אֶל הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ וְאַל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ וְאֶל תַּחְמְלוּ אֶל בַּחֻרֶיהָ הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ"
בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מִן בְּנֵי חַיִל אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא"
וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבֹּרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן"
וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף כָּל אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל"
אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת, פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה"
כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה"
וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה'"
כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָּנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר"
אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ, קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ"
כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב"
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ"