קוד: חכם= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
חכמה היא הכישרון לשמוע וללמוד. כך הסבירו חכמינו את ההבדל בין חכמה, בינה ודעת: "חכמה - מה שאדם
שומע מאחרים ולמד; תבונה - מבין דבר מליבו מתוך דברים שלמד; דעת - רוח הקודש
"
(רש"י על שמות לא3). ואכן, בפסוקים רבים החכמה קשורה ללמידה, לשמיעה ולאזניים:
כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי; וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע" (פירוט)
לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ, תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה" (פירוט).
חכמה היא גם הכישרון לדבר וללמד; בפסוקים רבים החכמה קשורה לדיבור ולפה:
דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם" (פירוט).
אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" (פירוט). האם אני אוהב את מי שמותח עליי ביקורת, גם כאשר הוא טיפש? משלי ט8: "
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (פירוט).
נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם - מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת" (פירוט)
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה, וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם" (פירוט).
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" (פירוט).
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת, וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן" (פירוט).
חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה" (פירוט).
חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ, בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (פירוט), משלי ח1-3: "
הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא, וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ... לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת, מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה" (ראו החכמה קוראת).
חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה..." (פירוט).
אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף" (ראו חכמים מרגיעים מריבות).
לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת" - החכמים תמיד מבקשים לשמוע עוד ידיעות מאחרים.
מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה" - החכמים יודעים לנסח את דבריהם באופן שכל אחד יוכל להבין בלי להתעמק (פירוט), בניגוד ל משלי כ5: "
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" (פירוט).
חכמה קשורה ללימוד ולמציאה (בניגוד לתבונה, שאותה האדם מפיק מתוך ליבו):
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה"
כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ, וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת"
תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה" (פירוט);
החכמים מתייחסים ברצינות לאזהרות שמזהירים אותם המורים, הם אינם סומכים על מחשבותיהם הפרטיות בלבד, הם יראים להחליט לבד ונזהרים מרע (בניגוד לערומים, שנזהרים רק לאחר שהם רואים את הרע בעיניים שלהם, ובניגוד לכסילים, שסומכים לגמרי על לבם); ראו:
חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ" (פירוט), לעומת משלי כב3: "
עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר[וְנִסְתָּר], וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ" (פירוט), וכן:
בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט" (פירוט)
החכמה מציינת כישרון ללמוד מהזולת - מבני-אדם אחרים ואפילו מבעלי-חיים; בניגוד למוסר, שמציין לימוד מתוך ייסורים או צרות. חכמה מציינת לימוד חיובי - הוספה של תכונות טובות; בניגוד למוסר, שמציין לימוד שלילי - הסרה של מידות רעות. כך ניתן ללמוד מהשוואה בין שני קטעים דומים המגיעים לאותה מסקנה בשתי דרכים שונות: "ראה דרכיה וחכם" לעומת "ראיתי לקחתי מוסר".
כאמור, אחד המאפיינים של חכמים הוא שהם אוהבים לקבל ביקורת, אך גם ההיפך נכון - מי שמתרגל לקבל ביקורת, סופו שיהיה חכם:שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ" (פירוט)
בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה" (פירוט)
ילד חכם לומד הרבה מאביו, ולכן אביו שמח; ראו:
בן חכם ישמח אב.
רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה, וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה" (פירוט)
גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן" (פירוט)
בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ" (מי שהגיע לשלב הבינה, משיג גם את החכמה)
מקובל לייחס
חכמה לאנשים זקנים, שהספיקו ללמוד הרבה בחייהם (בניגוד לתבונה, המיוחסת לאנשים שמנצלים היטב את ימיהם),
איוב יב12: "בִּישִׁישִׁים
חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה
" (פירוט).
החכמים
ראויים לכבוד - הכבוד הוא הנחלה הטבעית שלהם,
משלי ג35: "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן
" (פירוט).
ניגודו של החכם - האוהב ללמוד - הוא הכסיל - השונא ללמוד.
לפי הרמב"ם, "שם חכמה נאמר בעברית על ארבעה עניינים:
" (מורה נבוכים ג נד):
השגת האמיתיות אשר תכליתן השגתו יתעלה", כמו ב איוב כח12: "
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא? וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?" (פירוט), משלי ב4-6: "
אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה - אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא; כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (אם כי, שם מדובר על הבינה - פירוט).
ידיעת האומנויות, איזו אומנות שתהיה", כמו ב שמות לה10: "
וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'" (פירוט), שמות לה25: "
וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ".
סיגול המעלות המידותיות", כמו ב תהלים קה22: "
לֶאְסֹר
שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם", איוב יב12: "
בִּישִׁישִׁים חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה" (פירוט), "
כי הדבר הנקנה בעצם הזקנה - הוא העתוד לקבלת המעלות המידותיות" ("
הזקנה כשלעצמה, ללא למידה, מקנה לאדם את העיתוד והזימון לקניית המידות, על-ידי שוך געשת כוחות הגדילה והבחרות, המעכבים מהרבה מידות טובות" - הר"י קאפח).
העצה והתחבולה", כמו ב שמות א10: "
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה" (פירוט), שמואל ב יד2: "
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת", שמואל ב כ16: "
וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר 'שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב, קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ'", ירמיהו ד22: "
כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ, בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה, חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ".
"ואפשר שיהיה עניין חכמה בעברית מורה על העצה והפעלת המחשבה, בין שהיתה אותה עצה והתחבולה בהשגת מעלות הגיוניות, או בהשגת
מעלות מידותיות, או בהשגת אומנות מעשית, או ברעות ומגרעות...
".
לענ"ד, הפסוקים שהרמב"ם מביא כראיה למשמעות ג, מתאימים דווקא למשמעות של ידע נלמד, שהרי ככל שאדם זקן יותר, כך הוא יכול ללמוד יותר. והפסוקים שהרמב"ם מביא כראיה למשמעות ד, מתאימים דווקא למשמעות של כישרון לדבר - שהרי האנשים והנשים ש"התחכמו", עשו זאת בעיקר ע"י דיבור מתוחכם ומשכנע.
מצד אחד, כותב הרמב"ם שם: "ולפי הביאור הזה, הרי היודע את כל התורה כפי אמתתה נקרא
חכם משני צדדים, מצד מה שכללה אותו התורה מן המעלות ההגיוניות, ומצד מה שכללה אותו מן המעלות המידותיות
".
אבל, מצד שני, "כיון שההגיוניות שבתורה מקובלות ואינן מוכחות בדרכי העיון, לפיכך בספרי הנביאים ודברי חכמים עושים ידיעת התורה מין, והחכמה בסתם מין אחר, אותה החכמה בסתם היא אשר הוכח בה מה שלמדנו מן התורה מאותם ההגיוניות על ידי קבלה. וכל מה שתמצא בספרים מרוממות החכמה ופלאיותה ומיעוט יודעיה, לא רבים יחכמו, והחכמה מאין תמצא וגו', ורבים בדומה למיקראות הללו, כל זה על אותה החכמה המביאה לנו את ההוכחה על השקפות התורה.
" וגם בדברי החכמים, "הם עושים ידיעת התורה מין, ועושים החכמה מין אחר, אמרו ז"ל על משה רבנו אב בחכמה אב בתורת אב בנביאים, ונאמר בשלמה ויחכם מכל האדם, אמרו ולא ממשה, לפי שכוונתו באומרו מכל האדם בני דורו, ולפיכך תמצא אותו מזכיר הימן וכלכל ודרדע בני מחול החכמים המפורסמים אז. ואמרו עוד החכמים ז"ל, כי האדם נתבע בידיעת התורה תחילה, ואחר כך נתבע בחכמה, ואחר כך נתבע במה שמוטל עליו ממשפטי התורה כלומר: הבנת מה שראוי לעשות. וכך ראוי להיות הסדר, לדעת אותם ההשקפות תחילה על ידי קבלה, ואחר כך להוכיח אותן, ואחר כך לדקדק במעשים אשר בהם יוטבו ההליכות. וזה לשונם ז"ל במה שהאדם נתבע על שלשה עניינים הללו כפי הסדר הזה, אמרו: "כשאדם נכנס לדין תחילה אומרים לו: קבעת עיתים לתורה? פילפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר? הנה נתבאר לך כי ידיעת התורה אצלם מין, והחכמה מין אחר והיא לאמת השקפות התורה בעיון האמיתי
".
חכם הוא היודע
ללמוד וגם
ללמד; והקשר
בין הדברים מתבטא גם בהלכה, למשל: "נשים ועבדים פטורים מתלמוד תורה... ואין האישה חייבת ללמד את בנה,
שכל החייב ללמוד חייב ללמד
" (רמב"ם, תחילת הלכות תלמוד תורה).
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ, הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר"
בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ"
אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא"
כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ"
אני חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא"
תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח"
אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא"
כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה, וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה"
פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה, וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת"
בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"
פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, וְלֹקֵחַ נְפָשׂוֹת חָכָם"
רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה, וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה"
הלוךאֶת חֲכָמִים וחכם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ"
בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן, וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל"
חכמת
ערום הבין דרכו, ואולת כסילים מרמה" (ראו מה מבין הערום).
עטרת חכמים עשרם, אולת כסילים אולת" (פירוט).
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ"
קנה חכמה מה טוב מחרוץ, וקנות בינה נבחר מכסף" (ראו חכמה, בינה ומתכות יקרות).
למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה ולב אין" (ראו לב כסיל)
לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם"
מזרה רשעים מלך חכם, וישב עליהם אופן" (פירוט)
בענש לץ יחכם פתי, ובהשכיל לחכם יקח דעת" (ראו לץ - פתי)
אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, וכסיל אדם יבלענו" (ראו איך לבחור שותפים לדירה)
אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'"
ראמות לאויל חכמות, בשער לא יפתח פיהו" (פירוט)
שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה, וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ"
ארבעה הם קטני ארץ, והמה חכמים מחכמים" (ראו עצות לקטנים).
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ"
ראו גם: חכמה וחכמים בספר קהלת
וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ"
דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת"
וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ"
כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב"
תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם"
וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי"
וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ"
וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ"
הֶחָכָם
עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם"
וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל"
כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל"
וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם זֶה הָבֶל"
כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה"
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ"
טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד"
כִּי מַה יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן הַכְּסִיל מַה לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים"
לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה"
טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים"
כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה"
אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה"
טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ"
כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ"
אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם"
הַחָכְמָה
תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר"
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"
סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת"
מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא"
שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם"
כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה"
וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא"
כִּי אֶת כָּל זֶה נָתַתִּי אֶל לִבִּי וְלָבוּר אֶת כָּל זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם"
כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה"
שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם"
גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי"
וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא"
וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים"
דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים"
טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה"
זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט"
לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ"
אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה"
דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ"
וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה"
דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד"
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה...
ועתה ירא פַּרְעֹה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מִצְרַיִם...
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך אֶת כָּל זאֶת אין נבון וחכם כמוך"
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"
וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן"
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"