חכמים מותחים ביקורת באופן שמייפה את השומע
קוד: ביאור:משלי כה12 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כה12: "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם - מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת
"
כמו נזם זהב המקשט את האף, וחלי כתם (זהב כתום) המקשט את האוזן, כך מוכיח (מבקר) חכם יודע לקשט את האוזן השומעת את תוכחתו, להציג את דברי הביקורת שלו כמחמאות וכקישוטים לאישיותו של השומע.
/ כמו
נזם זהב הנעוץ בתנוך האוזן,
וחלי (תכשיט מעגלי) מזהב
כתום המקיף את האוזן (שני תכשיטים תואמים ומשתלבים זה עם זה), כך
מוכיח חכם הוא כמו תכשיט על
אוזן אשר מוכנה
לשמוע ביקורת; אך אינו מועיל למי שאינו מוכן לשמוע.
עצות
1. העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול. אך אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו; עצם העובדה שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו. כך מלמד הפסוק שלנו:
נזם הוא תכשיט ששמים בתנוך האוזן (או באף),
וחלי הוא תכשיט ששמים מסביב לאוזן
(ע"פ מלבי"ם);
חכם הוא היודע ללמוד וללמד,
לדבר ולהקשיב.
כמו
נזם זהב וחלי כתם על אוזן, כך גם
מוכיח חכם על אוזן שומעת; גם
המוכיח החכם יודע "לקשט" את השומע בדבריו, ולהציג את דברי התוכחה שלו בצורה שמחמיאה לשומע ומשפרת את ההערכה העצמית שלו.
הביטוי
נזם זהב נזכר גם ב
משלי יא22: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם
";
שם
נזם זהב הוא משל ליופי, וגם בפסוק שלנו
נזם זהב הוא משל ליופי - המוכיח
החכם גורם לשומע להרגיש שהוא יפה, ושאם יקבל את התוכחה הוא יהיה יפה עוד יותר.
כדי להשיג תוצאה זו, יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. יש להדגיש שהתוכחה לא נועדה לשנות לגמרי את אישיותו של הזולת אלא רק להוסיף לו תכשיט - נזם זהב וחלי כתם.
2. פירוש נוסף: הפסוק מלמד שצריך להוכיח רק אדם שמוכן לשמוע - רק כשהצד השני שומע, התוכחה ממלאת את תפקידה: "הנה כמו
נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו
חלי זהב עד שלא יאות זה בלא זה, כן
התוכחה הישרה
כשתוכיח
לאזן שומעת, כי התוכחה ההיא תשלים קשוט השומע למוסר, ובזולת האזן השומעת לא יאות התוכחת ולא יועיל, כאמרו
אל תוכח לץ פן ישנאך
"
(ע"פ רלב"ג, מצודת דוד).
לפי זה, המשל בפסוק שלנו הוא הצד השני של המשל ב
משלי יא22: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם
": שם מדובר על נזם זהב שאינו מתאים למקום שבו הוא נמצא (אף חזיר), וכאן מדובר על נזם זהב המתאים למקומו (חלי כתם).
הקבלות
מחמאות - האיזון הנכון
בהמשך הספר נאמר שלא כדאי להיות
איש תוכחות, אדם היודע רק למתוח ביקורת,
משלי כט1: "אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה
עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא
" (פירוט);
מצד שני, לא כדאי גם להיות
גבר מחליק, אדם הנותן רק מחמאות,
משלי כט5: "גֶּבֶר
מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו
" (פירוט).
אדם היודע רק למתוח ביקורת, מקשה את העורף של השומע - גורם לשומע ללכת "דווקא" בדרך הפוכה; אבל אדם היודע רק לתת מחמאות, פורש רשת על פעמיו (רגליו) של השומע - גורם לשומע להמשיך בדרכו בחוסר-זהירות עד שייפול.
האיזון בין שני הקצוות הוא מוכיח חכם, המתואר בפסוקנו. הוא נותן מעט ביקורת, ועוטף אותה בהרבה מחמאות, וכך מצליח להשפיע לטובה על האוזן של השומע.
מוכיח חכם מאזן בין
איש תוכחות לבין
גבר מחליק;
אוזן מאזנת בין
עורף לבין
פעמים.
מחמאות לפני ביקורת
-
משלי כד24-25: "
אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה' יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים; וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב
" (פירוט): בדרך כלל אסור להגיד לרשע שהוא צדיק, "אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם: 'הלא באמת צדיק אתה, רק בדברים אחדים תשגה, לזאת הסר ממך גם את אלו'... ועל המוכיחים ההם תבא ברכת טוב, כי הטיבו לעשות, כי אם יאמרו לו בפה מלא 'רשע אתה' יעיז פניו לומר שהדין עמו, אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו
" (מצודת דוד ועוד). -
משלי ט8: "
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ
" (פירוט) - הלץ שונא תוכחות והחכם אוהב תוכחות, ולכן לפני שתתחיל להוכיח כדאי לך לגרום לזולת לחשוב שהוא חכם, לומר לו "אתה חכם, ואם תתקן את הפגם הקטן שנשאר לך תהיה עוד יותר חכם" (ע"פ השל"ה). - גם ההורים, המדברים אל בנם בתחילת הספר, מדגישים שהעצות שהם נותנים לו נועדו לקשט אותו כמו תכשיטים,
משלי א8-9: "
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ; כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ
" (פירוט).
כאשר אתה יורה את החץ של האמת, טבול נא את חודו בדבש" (ויקיציטוט).
חנניה רייכמן ביטא רעיון דומה בשיר קצר: "איש גס אומר: "בזה התחום, פלוני הוא אפס ולא כלום". לא כן אדיב. הוא רק אומר: "כשרונותיו - בתחום אחר"
"
(מתוך
המאמר "איך להעביר ביקורת" באתר "באופן טבעי").