קוד: ביאור:משלי כט1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כט1: "אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא
"
איש שאומר כל הזמן רק דברי תוכחות וביקורת, מקשה את העורף של השומע וגורם לו לעשות "דווקא" להיפך; וכן גורם לעצמו מתח ועצבים אשר לפתע ישברו אותו ויביאו עליו מחלה שאין לה מרפא.
יש אנשים, שכל דבר שקורה במדינה מעורר אצלם ביקורת:
אדם מסוג זה נקרא, בספר משלי, איש תוכחות - איש שכל מהותו היא תוכחה וביקורת, שיודע רק להוכיח ולמתוח ביקורת על אחרים.
איש כזה מקשה את עורפם של השומעים, גורם לשומעים להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר. רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה - כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות.
מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים,
איש תוכחות
גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות
השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול
לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת -
פתע יישבר ואין מרפא.
1.
איש תוכחות = "שמוכיחים אותו
"
(הגר"א)או "שצריך שיוכיחו אותו"
(ע"פ מצודת דוד);
איש תוכחות מקשה עורף = "איש
שמוכיחים אותו והוא מקשה את עורפו ואינו משנה את התנהגותו". עונשו יהיה,
שיבוא עליו אסון פתאומי והוא לא יוכל להירפא ממנו: "מדה כנגד מדה - הוא לא רצה לרפא וכל מה שהוכה עוד הוסיף סרה, ולזה יבא לו רע לא יוכל להרפא ממנו
"
(רלב"ג).
- אולם, אדם בדרך-כלל נקרא על שם המעשים האופייניים לו, ולא על שם מעשים שאחרים עושים עבורו, או שהוא צריך שיעשו עבורו.
2. יש שפירשו, שהנושא של הפסוק הוא איש, והנשוא הוא תוכחות מקשה עורף, כלומר, הפסוק מדבר על כל איש אשר מקשה עורפו לתוכחות.
- אולם, פירוש זה אינו מתאים לטעמים ולמשקל של הפסוק.
3. ויש שפירשו: איש תוכחות = איש שמתווכח עם המוכיחים וסותר את ראיותיהם; מקשה עורף = מקשה את עורפו לייסורים ואינו נכנע (מלבי"ם).4. ולענ"ד,
איש תוכחות הוא איש שיודע רק להגיד דברי תוכחה,
איש שכל מהותו היא
תוכחות וביקורת, אף פעם לא אומר מילה טובה. איש כזה גורם לשומעים
להקשות את
עורפם, לעשות "דווקא" להיפך ממה שאמר
(ע"פ אשתי).
כלי זכוכית יקר נמצא על מדף גבוה. רוח חזקה נושבת ועלולה להפיל אותו ולשברו. מה תעשו? שלושה פתרונות אפשריים:
כל אחד מהפתרונות הללו קיים גם בעולם הנפש:
לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" (פירוט); לכן כדאי יש להשקיט את רוח הגאוה.
לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" (פירוט); לכן כדאי להנמיך את גובה-הלב.
אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא"; לכן כדאי להיות רך וגמיש: "
לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז" (בבלי תענית כ א).