קוד: ביאור:משלי כד25 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כד23-26: "גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים: הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט - בַּל טוֹב. אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה' - יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים.
וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים
":
- שופט אשר אומר לרשע (האמור להיות מורשע במשפט) "אתה צדיק" (זכאי) - הרשע אמנם יברך אותו, אבל העם כולו ייקוב את שמו ויקלל אותו, הלאום כולו יזעם עליו -
- ולעומת זאת, לשופטים אשר מוכיחים את הנאשמים, ודנים אותם בצדק, אמנם תהיה אי-נעימות בפני הרשע, אבל יהיה להם נעים בפני הציבור, ועליהם תבוא ברכת טוב מאת הציבור -
מי
שאומר לרשע שהוא צדיק, מעודד את הרשעים ומחזק את כוחם, ובכך גורם נזק ממשי לציבור (ראו
נזקי ממשלת הרשעים). לכן
יקבוהו עמים - הציבור כולו יקלל אותו, ו"אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו
"
(רבי אלעזר, בבלי סוטה מא:), כי הוא מביא כליון על הציבור כולו.
האם בכל-זאת יש הצדקה, לפעמים, להגיד לרשע שהוא צדיק? התשובה לשאלה זו תלויה בפירוש המילים ולמוכיחים ינעם:
1. לפי פירוש אחד - מי שמוכיח את הרשעים ומציג בפניהם את המעשים הרעים שהם עושים, יזכה לחיים נעימים, כי כל העמים יברכו אותו על התועלת הרבה שהוא מביא לעולם בכך שהוא נלחם ברשע. וכל השפתיים ירצו לנשק אותו על כך שהוא עונה לרשעים תשובות אמיתיות בצורה ברורה וגלויה לעין. פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים על התועלת שבתוכחה, למשל משלי כח23: "
מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן" (פירוט).
2. לפי פירוש שני -
למי שמוכיח את הרשעים, יהיה
נעים ומועיל להגיד לרשעים "אתם צדיקים", כי זה יגרום להם להקשיב לו, הם
יחשקו את שפתיהם ולא יתנגדו לשמוע את התוכחות שלו: "אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם: 'הלא באמת צדיק
אתה, רק בדברים אחדים תשגה, לזאת הסר ממך גם את אלו... ועל המוכיחים ההם
תבא ברכת טוב, כי הטיבו לעשות, כי אם יאמרו לו בפה מלא 'רשע אתה'
יעיז פניו לומר שהדין עמו, אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו
". "שפתיים יישק משיב דברים נכוחים
": "כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא
יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר
גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם
"
(מצודת דוד ועוד). פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים על
מחמאות לפני ביקורת.
החפץ חיים פירש את הפסוק ע"פ הפסוק הנזכר בקשר לטקס הברכות והקללות שקיימו בני ישראל כשנכנסו לארץ,
דברים כז26: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל הָעָם 'אָמֵן'
". ע"פ חז"ל, לפני כל קללה היתה ברכה הפוכה, כגון "
ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ".
הקמת התורה כוללת, בין השאר, תוכחות לאנשים שעוברים על התורה. מכאן, מי שאינו מוכיח את הרשעים, אלא אומר להם שהם צדיקים - ייענש בקללה שכל שבטי ישראל קיללו את האנשים שאינם מקימים את התורה: יקבוהו עמים, יזעמוהו לאומים; ומצד שני, מי שמוכיח את הרשעים ומקים את התורה, יזכה בברכה: ועליהם תבוא ברכת טוב. (ספר חומת הדת, מאמר חיזוק הדת, מאמר ד).
בפסוקים שלנו נאמר, שזה טוב ונעים להוכיח, ולכאורה הקביעה הזאת מתייחסת גם לרשעים (שנזכרו בפסוק הקודם) אולם, ב
משלי ט7-8: "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן,
וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ; אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ
" (פירוט). איך זה מסתדר?
ייתכן שבפרק ט מדובר על אדם פרטי המוכיח רשעים באופן פרטי; זה לא מועיל ולא מומלץ. בפסוקים שלנו מדובר על שופט, המוכיח רשעים במהלך המשפט (ראו פסוק 23); שם התוכחה היא חובה על-מנת לשמור על חברה תקינה וצודקת.