קוד: ביאור:משלי טו31 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי טו31: "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין
"
אדם שמוכן להטות את אוזנו ולשמוע תוכחת (ביקורת) על החיים - יזכה ללון (לשכון) בין החכמים, גם אם אינו חכם בעצמו.
אוזן שומעת תוכחת חיים = נשמה המעוניינת לשמוע דברי תוכחה שיביאו אותה לחיים טובים -
תלין = תישן - בקרב חכמים = בקרבתם של אנשים היודעים ללמד.
כשאוזנו של האדם נמצאת בקרבתם של חכמים, גם כשהיא ישנה ולכאורה לא מסוגלת לקלוט, האדם לא מפסיד כי הנשמה שומעת: "התועלת לאותם ההולכים ויושבים בבית המדרש, אף שאינם יכולים ללמוד, הוא לשני דברים: א' -
שאזנם שומעת תוכחת חיים מאחרים שלומדים, והתועלת הב' - שהוא
בקרב חכמים תלין גם כן עמם בבית המדרש.
"
(הגאון מווילנה).
ניתן לפרש את המילה תלין בשתי דרכים, וכמו כן ניתן לפרש את הפסוק כולו כתגמול או כהנחיה מעשית, סה"כ ארבעה פירושים:
1.
תלין = תשהה בקביעות, כמו
ישעיהו א21: "צֶדֶק
יָלִין בָּהּ
",
ירמיהו ד14: "עַד מָתַי
תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ
" (פירוט),
איוב יט4: "אִתִּי
תָּלִין מְשׁוּגָתִי
",
איוב כט19: "וְטַל
יָלִין בִּקְצִירִי
" (רד"ק בספר השורשים, המאירי, מצודת ציון):
כי החכמים חפצים ושמחים בחברתו, כי גם אם לא ירחב לבו להשיג אל החכמה, נבחר ונכבד בעיניהם, אחרי שהשכיל בדברי תוכחותיו וחפץ לשמעם" (רבנו יונה, ע"פ ר' הונא בשיר השירים רבה ד ז; וכן מצודות, רלב"ג), "
כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה, זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא,
שנאמר אוזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חכמים תלין" (דברים רבה ז ג).
אוזן שומעת תוכחת חיים אל תסתפק בשמיעה טובה מרחוק, רק בקרב חכמים תלין, לראות את החכמים עצמם ולראות מעשיהם" (מלבי"ם).
וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (פירוט), ויקרא יט13: "
לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר", יהושע ח9: "
וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם", שופטים יט7: "
וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם", מלכים א יט9: "
וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם":
כי זאת הלינה רומזת אל המנוחה בשורש העליון של דרגין דחכמה, כי החכם זוכה ליכנס במחיצתן של חכמים, ושם נותנים לו מדור לפי כבודו", "
לעתיד הכל עתידים להיות תמהין כנגד מי ששמע לאלהים, ואומרים: מי הוא זה? שפלוני שלא קרא ולא שנה – והרי הוא יושב עם האבות ומשיח עימהם? והאלהים יאמר להם: מה אתם תמהים? לא זכו אלו אלא מפני ששמעו אלי, שנאמר אוזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חכמים תלין" (רבי אבהו, ציטוט מ אורחות צדיקים שער הרצון).
שתי המשמעויות של הפסוק נרמזות בסיפורה של רות:
וַתֹּאמֶר רוּת 'אֶל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אַל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאֶלֹהַיִךְ אֱלֹהָי'" - רות רצתה לשמוע תוכחת חיים, ולכן הסכימה ללון ולישון יחד עם נעמי החכמה;
לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (פירוט) - רות שמעה תוכחת חיים, ולכן זכתה ללון עם בועז החכם.
נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" (פירוט)
יִרְאַת ה' לְחַיִּים, וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע" (פירוט)
גם הפסוק הבא משבח את שומעי התוכחות,
משלי טו32: "פּוֹרֵעַ מוּסָר - מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת - קוֹנֶה לֵּב
" (פירוט).
מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" (פירוט). המפרשים קישרו ביניהם בדרכים שונות:
1. יש שפירשו, שחוש השמיעה חשוב יותר מחוש הראיה, ולכן ראוי להקדיש אותו ולהשתמש בו רק לצורך שמיעת תוכחות חיים ודברי חכמה: "מאור עיניים ישמח לב - האור ירחיב לב האדם...
שמועה טובה תדשן עצם - יתרון יש לשמועה טובה, כי מלבד שתשמח הלב השומע, תדשן עצמותיו. ואחרי שהתבאר, שהאוזן איבר נכבד מאד, גם מן העין שהוא
איבר נכבד, מה מאד
שתגדל החובה לעבוד בו את הבורא יתברך, ורע ומר להשביתו ממעשיו. על כן סמך אחריו -
אוזן שומעת תוכחת חיים
"
(רבנו יונה)
2. ויש שפירשו להיפך, שחוש הראיה חשוב יותר מחוש השמיעה, ולכן ראוי שלא
להסתפק בשמיעה אלא ללכת לשכון בקרבתם של החכמים ולראות את מעשיהם: "אם רואה אדם את הדבר הטוב
בעיניו, המאור הזה
ישמח הלב, ששם משכן הכוחות הנפשיות;
והשמועה טובה ששומע מרחוק רק
תדשן עצם, שהם בנייני הגוף וכוחות גשמיות. ושמחת הלב גדול מדישון עצם, ורוחני ונעלה ממנו, באשר הלב - ממנו תוצאות חיים לכל הגוף. ולכן:
אוזן שומעת תוכחת חיים - אל תסתפק בשמיעה טובה מרחוק, רק
בקרב חכמים תלין, לראות את החכמים עצמם ולראות מעשיהם, ו"גדול שימושה של תורה יותר מלימודה", כי ראיית העין פועלת יותר משמיעת האוזן,
שמאור עיניים ישמח לב
"
(מלבי"ם).
3. ואבן עזרא קישר בין ארבעה פסוקים סמוכים, וכתב: "(משלי טו ל): "מאור", (משלי טו לא): "אזן", (משלי טו לב): "פורע", (משלי טו לג): "יראת" - ארבעה דבקים, וכן הפירוש:
המאור שתחזנה
העינים הוא
ישמח לב,
וכשתשמע האזן
תוכחת שבה יש גם
חיים,
וילין בקרב חכמים, אז
תדשנהו התוכחת יותר
משמועה טובה... כי לומד המוסר יכתירהו ויצפינהו, והמתרחק ממנו כאילו יגלהו ויפרעהו, מן (שמות לב כה): "כי פרוע", כלומר:
פורע מוסר החכמים
חפץ להמית נפשו,
ושומע תוכחת מפיהם שהוא
קונה לב, והטעם - דעת ויראת השם
"
(אבן עזרא), ובאופן דומה קישר גם בעל
מדרש משלי.
ראו ראיה ושמיעה בספר משלי; פסוקים נוספים המקשרים בין חכמה לבין שמיעה.