קוד: ביאור:משלי ד5 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל (הגהה: יעל)
אל: סגלות משלי
משלי ד1: "שִׁמְעוּ בָנִים
מוּסַר אָב, וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת
בִּינָה
": שמעו את דברי
המוסר (= ביקורת ואזהרה) שאביכם מלמד אתכם, אבל הקשיבו גם לדעת
הבינה (= הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות) שלכם.
משלי ד2: "כִּי
לֶקַח טוֹב
נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ
": את הדברים
הטובים
שלקחתי - למדתי מהוריי ומוריי - אני
נותן ומעביר אליכם. כל דור מעביר לדור הבא את הדברים הטובים יותר שיש במסורת שקיבל מהדור הקודם, וכך המסורת הולכת ומשתבחת מדור לדור, ולכן
תורתי אל תעזובו.
כאן הכותב מתאר את ההדרכה החינוכית שקיבל מהוריו,
משלי ד3-4: "כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי, רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי; וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי: יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מצותי וֶחְיֵה
"
יתמוך דבריי ליבך: נסה בליבך למצוא תימוכין וחיזוקים לדברים שאני מלמד אותך (פירוט); ומבחינה מעשית -
שמור מצותי וחיה: נהל את חייך על-פי המצוות שאני נותן לך. גם בהמשך, כשתרחיב את כישוריך,
קנה חכמה, קנה בינה-
אל תשכחאת הדברים (העיוניים) שאני מלמד אותך
ואל תט מאמרי פיבמעשים:
אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך.
ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל קנינך, קנה בינה. בשלב זה אתה כבר לא צריך שמירה, אך עדיין כדאי לך לזכור את הדברים שלמדת מהוריך, כי הם יוסיפו חן וכבוד לדברים שלך:
סלסלה ותרוממך; תכבדך כי תחבקנה. תתן לראשך לוית חן; עטרת תפארת תמגנך.
אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך";
בשלב השני, חידושיו של התלמיד הם העיקר, וחכמתם של הדורות הקודמים היא כמו תכשיט המוסיף יופי וכבוד ללובש - "תתן לראשך לוית חן, עטרת תפארת תמגנך
".
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (פירוט).