קוד: יסר= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
כָּל מאהבַיִךְ שכחוּךְ, אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ; כִּי מַכַּת אוֹיֵב הכִּיתִיךְ, מוּסָר אַכְזָרִי; עַל רֹב עונֵךְ, עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ" (דברי ה' אל ירושלים לאחר החורבן) - אין הכוונה שה' היכה את ירושלים על-ידי פרופסורים אכזריים לתורת האתיקה, אלא שהוא הביא עליה ייסורים, מכות וצרות; כאן מוסר מהשורש יסר.
מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק: הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר, וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה" (נבואת פורענות על מלכות ארם) - אין הכוונה שדמשק היא סמל לעיר מוסרית וצודקת, אלא שה' יסיר מדמשק את מעמדה כעיר בירה, ויביא עליה מפלה; כאן מוסר מהשורש סור.
חושׂך שִׁבְטוֹ - שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ - שִׁחרוֹ מוּסָר" - מי שאוהב את בנו, מייסר אותו במעשים או במילים, כדי לעזור לו להסיר מעליו מידות והרגלים רעים (פירוט).
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" - הנאום של האב, בהמשך הפרק, מטרתו להמחיש לבנו את הייסורים שיפקדו את הרשעים, כדי להסיר ולהרחיק אותו מחברתם (פירוט). הביטוי "מוסר אב" מופיע גם בפסוקים נוספים בספר משלי.
מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע, וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי" = דברי הביקורת ששמעתי מכם גרמו לי ייסורים של בושה וכלימה.
וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר, וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻבוּן מֵאָוֶן" = ימתח עליהם ביקורת כדי שיחזרו בתשובה ממעשי האוון והרוע שלהם.
וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ" = השלכת את דברי הביקורת שלי מאחרי גבך, כי שנאת את הייסורים הנפשיים שנגרמו לך מהניסיון להסיר את מידותיך הרעות (ראו גם בפסוקים נוספים שבהם נזכר הפועל פרע מוסר).
מוסר מציין חינוך על-ידי ייסורים וכפיה; בניגוד
לתוכחה, המציינת חינוך על-ידי הוכחות וראיות שכליות. ראו
מוסר - תוכחה.
מוסר שלומנו עליו - היסורין הראויים לבוא עלינו למרק העון להתמיד שלומנו הנה באו עליו" (מצודת דוד על ישעיהו נג5), "
מוסר - אם יצרו מתגבר עליו, לייסר את עצמו ולשבור אותו" (הגאון מווילנה על משלי א2), "
מוסר - שורשו יסר, ומשתתף עם פועל אסר, רק שזה בא על מאסר הגוף, ופועל יסר בא על מאסר הנפש. ובא על כל דבר שבו אוסרים את הנפש בל תצא חוץ לגדרה: בין על ידי שיביא ה' ייסורים על האדם להשיב אותו אל דרך הטוב... ואצל בני אדם בא פועל יסר במוסר שיאמר הגדול אל הקטן, שמכריחו לשמוע בקולו..." (מלבי"ם על משלי א2).
2. אך יש שפירשו שהמילה
מוסר היא מהשורש
סור, ומשמעה "להסיר מן האדם מידות רעות שדבקו
בו. לפני דורות מספר הוקמה תנועה שנקראת
תנועת המוסר שקראה לתיקון
המידות. היא טענה שעלינו, לפני כל דבר, לקיים את הציווי
סור מרע
"
(הרב אורי בירן, אתר כיפה).
ובפירושי ניסיתי לשלב את שתי המשמעויות.
הכתוב מבחין בין סוגים שונים של מוסר -
מוסר השכל לעומת
מוסר אוילים:
לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים" = להפיק לקחים נכונים ומועילים מהייסורים (ראו גם פסוקים נוספים שבהם נזכר הפועל לקח מוסר); אולם -
מְקוֹר חַיִּים שֵׂכֶל בְּעָלָיו, וּמוּסַר אֱוִלִים - אִוֶּלֶת" האוילים, גם כאשר הם מפיקים לקחים מתוך צרות שקרו להם, עושים זאת באופן שטחי, וכך מסיקים מסקנות שאינן מועילות להם (פירוט). אולם הגרועים ביותר הם אלה שאינם מפיקים לקחים בכלל -
ה' עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה! הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם - מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר; חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב" - בני ישראל מסרבים להסיק מסקנות מהייסורים שבאים עליהם, ולהסיר מעליהם את חטאיהם.
וִידַעְתֶּם הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה" - הכוונה למכות מצרים, ייסורים שנועדו להסיר מהם (ומאיתנו) את הכפירה בה', ללמד אותם ואותנו " כי לה' הארץ " (ראו הערך החינוכי של מכות מצרים); ולכן תרגם אונקלוס "
אולפנא", מלשון לימוד.
ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ, צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ" = מתוך הצרות והייסורים, אנחנו פונים אליך.
וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מעונתינו; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, ובחבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" = הוא לקח על עצמו את הייסורים והחבורות שהיו ראויים לבוא עלינו, ובזכותו היה לנו שלום (ע"פ רש"י ומצודות).
וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ, מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא" = הייסורים, שעובדי האלילים מייסרים את עמם כדי שיעבדו את העצים, הם ייסורים של הבל [מצודת דוד]; או: כל חכמתם של הגויים מסתכמת בכך שהם עובדים עצים.
וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ, וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם" - רש"י פירש "אני אכין ייסורים לכולם", ומלבי"ם פירש "אני נפקדתי להוכיח בדברי מוסר לכולם".
מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ, וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם" - רש"י פירש " להסיר ייסורי סבלם מעל אחרים", ומצודת דוד פירש "מתיר קשרי רצועות העול, כמו (ישעיהו כב) מוסרי צוארך".
מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ" - אל תמאס את הייסורים שה' מביא עליך כדי להסיר ממך מידות רעות (פירוט).
הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ" - כדי להחזיק בדרך התורה בלי להיכשל, אתה צריך תמיד להקפיד שיהיה מי שימתח עליך ביקורת ויכוון אותך לדרך הנכונה אם טעית (פירוט).
הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל" - המפרשים פירשו שהכוונה לנחש שמכיש ומייסר את החוטאים, אבל נראה לי שיש לפרש כאן מלשון קשירה ומוסרות (פירוט).
חַדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר, לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת" (פירוט).
הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת" (פירוט).
אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר - שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ" = שבט של ייסורים שמחנכים להסיר את האיוולת - ראו חוק חינוך חובה.
אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר; כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת" = אל תמנע מנער ייסורים שילמדו אותו להסיר מעליו מידות רעות (פירוט).
וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה מוּסָר וּמְשַׁמָּה לַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה; אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי" = יבואו עלייך ייסורים גדולים, שהגויים שמסביבך ילמדו מהן מה קורה למי שלא שומע בקול ה'.
וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי" - לא תושפעו מה ייסורים ולא תסירו מעליכם את מעשיכם הרעים (פירוט), וכן:
וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן הָאָרֶץ וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה"
וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ"
משלי ג11: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: כִּי
אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה
" - לדעתי יתאם מאוד
להסברך. ברור שהמושגים משולבים -
מוסר
(תוכחה) ו
ייסורים (סבל).
בשימוש הפשוט, נדמה
לי, שה
מוסר הוא
מסר, כמו "מוסר השכל" - מסירת תובנות. חינוך בנים הוא
מקרה פרטי של תוכחה, על כן חייב להשתלב בו, לכן בשני המקרים אלה "יסר" במשמעות
הטפה. כמו כן איוב ד 3: "הִנֵּה
יִסַּרְתָּ רַבִּים
וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק
".
וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה:"
וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב:"
עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ",
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק"
מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ"