הערך החינוכי של מכות מצרים

קוד: הערך החינוכי של מכות מצרים בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת:

אל: פירושים וסימנים מכות מצרים

אפשר להסביר את 4 הפסוקים הראשונים לפי החלוקה ל4 שלשות. כל שלשה באה ללמד את פרעה עיקרון חשוב, והעיקרון מוסבר בהתראה שמתרה משה בפרעה לפני המכה האמצעית של כל שלשה (ע' פירוש אברבנאל):

• השלשה הראשונה באה ללמד אותם שה' קיים (קודם הם לא האמינו, כמו שפרעה אומר בשמות ה2: "מי ה' אשר אשמע בקולו?... לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח!"). לכן נאמר בה: "בזאת תדע כי אני ה'". ולכן בשתי המכות של השלשה -- דם וצפרדע – היכה אהרן את היאור, שהיה האל החשוב של מצרים.

• השלשה השניה באה ללמד אותם, שה' נמצא בכל מקום – גם בארץ גושן וגם בארץ מצרים (קודם הם חשבו שלכל אל יש תחום מיוחד שבו הוא שולט, ובארץ מצרים שולטים האלים המצריים). לכן נאמר בה: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ": ה' שולט בשתי הארצות ולכן הוא יכול להפלות ביניהן (קראו גם איך פרעה ניסה לנצל את המסר הזה לטובתו).
  

• השלשה השלישית באה ללמד אותם, שה' הוא הכוח היחיד שקיים בכל העולם – ואין אחר. לכן נאמר בה: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ... בעבור הראותך את כוחי...". ולכן בשתי המכות העיקריות של השלשה – ברד וארבה – מודגש שאלו מכות שלא היו כמוהן מעולם (ע"ע המכות ההסטוריות).

• השלשה הרביעית באה לא רק ללמד עקרונות אלא גם (ובעיקר) לנקום במצרים על ההתעללות שלהם בישראל. זה נאמר עוד לפני שהתחילו המכות (שמות ד 12): "כה אמר ה': בני בכורי ישראל;... ותמאן לשלחו – הנה אנוכי הורג את בנך בכורך!". זוהי הנקמה העיקרית – 'מידה כנגד מידה'. גם ההטבעה של המצרים בים-סוף נועדה לנקום בהם – על כך שהטביעו את ילדי ישראל ביאור. אבל הנקמה הזאת גם מלמדת עיקרון חשוב: ה' שופט בצדק, ומפלה בין ה'טובים' לבין ה'רעים'. עם-ישראל הוא "בנו בכורו" של ה' (כלומר: העם הראשון שקרא בשמו והאמין בו, מאז שהתפלגו העמים בדור מגדל-בבל). לכן ה' מגן עליו, ומבדיל בינו לבין העמים שמענים אותו. לכן נאמר במכת הבכורות: "למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל". וגם במכת החושך מודגש "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ".  (בשלשה השניה נזכר שה' מפלה בין ארצות (גושן<->מצרים) או בין חיות (מקנה ישראל<->מקנה מצרים); ובשלשה הזאת נזכר שה' מפלה בין בני אדם (בני ישראל<->המצרים).).

מלבד הפסוקים האלה, יש עוד שני פסוקים, שמשה אומר לפרעה אחרי המכה, כאשר פרעה מבקש ממנו להפסיק את המכה:

• אחרי מכת הברד אומר משה "למען תדע כי לה' הארץ", וזה דווקא מתאים לעיקרון של השלשה הזאת – ה' הוא הכוח היחיד בעולם ולכן העולם שייך לו.

• אחרי מכת הצפרדע אומר משה "למען תדע כי אין כה' א-להינו". מאד לא ברור לי איך זה מתאים לעיקרון של השלשה הראשונה. אפשר להסביר [ע"פ עדינה] שזה קשור לאופי של מכת הצפרדעים: לפי המדרש [ע' רש"י] כל מכת-הצפרדעים התחילה מצפרדע אחת גדולה, שעלתה מהיאור והתחילה להוליד. זה בא ללמד את פרעה, שה' הוא אחד – והוא הוליד וברא את כל היצורים בעולם. לכן בדבריו של משה מופיעים שני כינויים של הבורא יתברך:
  ה' - שם שמבטא אחדות (ה' אחד).
  א-להינו - שם שמבטא ריבוי.
  וזה מתאים (פחות-או-יותר) לעיקרון של השלשה הראשונה.
  מכת הצפרדעים לא מתאימה למקום שבו היא נמצאת גם מבחינה נוספת – ע' בפרק "הויתורים החלקיים של פרעה".

בפסוקים שנאמרו לפני מכת הארבה ולפני קריעת-ים-סוף, ה' חוזר לרעיון הראשון ("כי אני ה'") אבל יש הבדל: בהתחלה הפניה היתה רק לפרעה ("בזאת תדע כי אני ה'"); לפני מכת הארבה הפניה היא לכל ישראל ("וידעתם כי אני ה'"), ולפני קריעת-ים-סוף הפניה היא לכל המצרים ("וידעו מצרים כי אני ה'). (שמעתי את הרעיון הזה מיחיאל גיאת איש ירושלים). ה' רצה 'לחנך' קודם כל את פרעה – שהיה אז "מלך העולם"; אחר-כך את עם-ישראל - העם הנבחר; ולבסוף את העם המצרי.