קוד: הערך החינוכי של מכות מצרים בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת:
אל: פירושים וסימנים מכות מצרים
|
|
דם |
|
ערוב |
|
ברד |
|
בכורות |
|
ברד |
|
צפרדע |
|
ארבה |
|
ים-סוף |
|
אפשר להסביר את 4 הפסוקים הראשונים לפי החלוקה ל4 שלשות. כל שלשה באה ללמד את פרעה עיקרון חשוב, והעיקרון מוסבר בהתראה שמתרה משה בפרעה לפני המכה האמצעית של כל שלשה (ע' פירוש אברבנאל):
בזאת תדע כי אני ה'". ולכן בשתי המכות של השלשה -- דם וצפרדע – היכה אהרן את היאור, שהיה האל החשוב של מצרים.
והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ": ה' שולט בשתי הארצות ולכן הוא יכול להפלות ביניהן (קראו גם איך פרעה ניסה לנצל את המסר הזה לטובתו).
בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ... בעבור הראותך את כוחי...". ולכן בשתי המכות העיקריות של השלשה – ברד וארבה – מודגש שאלו מכות שלא היו כמוהן מעולם (ע"ע המכות ההסטוריות).
למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל". וגם במכת החושך מודגש "
ולכל בני ישראל היה אור במושבותם
". (בשלשה השניה נזכר שה' מפלה בין ארצות (גושן<->מצרים) או בין חיות (מקנה ישראל<->מקנה מצרים); ובשלשה הזאת נזכר שה' מפלה בין בני אדם (בני ישראל<->המצרים).).
מלבד הפסוקים האלה, יש עוד שני פסוקים, שמשה אומר לפרעה אחרי המכה, כאשר פרעה מבקש ממנו להפסיק את המכה:
למען תדע כי לה' הארץ", וזה דווקא מתאים לעיקרון של השלשה הזאת – ה' הוא הכוח היחיד בעולם ולכן העולם שייך לו.
למען תדע כי אין כה' א-להינו". מאד לא ברור לי איך זה מתאים לעיקרון של השלשה הראשונה. אפשר להסביר [ע"פ עדינה] שזה קשור לאופי של מכת הצפרדעים: לפי המדרש [ע' רש"י] כל מכת-הצפרדעים התחילה מצפרדע אחת גדולה, שעלתה מהיאור והתחילה להוליד. זה בא ללמד את פרעה, שה' הוא אחד – והוא הוליד וברא את כל היצורים בעולם. לכן בדבריו של משה מופיעים שני כינויים של הבורא יתברך:
ה'- שם שמבטא אחדות (ה' אחד).
א-להינו- שם שמבטא ריבוי.
בפסוקים שנאמרו לפני מכת הארבה ולפני קריעת-ים-סוף, ה' חוזר לרעיון הראשון ("כי אני ה'
") אבל יש הבדל: בהתחלה הפניה היתה רק לפרעה ("בזאת
תדע כי אני ה'
"); לפני מכת הארבה הפניה היא לכל ישראל ("וידעתם
כי אני ה'
"), ולפני קריעת-ים-סוף הפניה היא לכל המצרים ("וידעו מצרים
כי אני ה'
). (שמעתי את הרעיון הזה מיחיאל גיאת איש ירושלים). ה' רצה 'לחנך' קודם כל את פרעה – שהיה אז "מלך העולם"; אחר-כך את עם-ישראל - העם הנבחר; ולבסוף את העם המצרי.