קוד: תבונה= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
תבונה או
בינה היא הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות. כך פירשו חכמינו על הפסוק (שמות לא3): "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים
בְּחָכְמָה
וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה
":
חכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד;
תבונה -
מבין דבר מליבו מתוך דברים שלמד; דעת - רוח הקודש
"
(רש"י). תפקיד ה
בינה הוא
בניה של קומה נוספת על-גבי הקומה הראשונה שהיא החכמה. ואכן, בספר משלי התבונה קשורה בדרך-כלל ללב - מקום המחשבות:
לב נבון יקנה דעת, ואוזן חכמים תבקש דעת"
קונה לב - אוהב נפשו, שומר תבונה למצוא טוב"
בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ" (פירוט).
בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן, וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל" (פירוט).
אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ" (פירוט).
חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר, וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ"
כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה, וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה" (פירוט).
אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב, וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת" (פירוט).
חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וקר[יְקַר] רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה" (פירוט).
לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת, ופני[וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת" (פירוט).
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה".
יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן - תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה"
בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ, וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ"
בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ" (פירוט)
תבונה היא דבר שאדם מפיק ומוציא מתוך ליבו (בניגוד לחכמה - שאותה הוא מוצא):
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה"
הנבונים משתמשים בעיקר בלב (= מקום המחשבות), בניגוד לחכמים - שמשתמשים בעיקר באיברי השמיעה והדיבור. ראו:
כדי להסיק מסקנות נכונות ולא לטעות, דרושה דעת ה' - אהבת ה' - עשיית כל המעשים לשם ה' בלבד. ראו: חכמה, בינה, יראה, אהבה.מהשוואה בין פסוקי החכמה לבין פסוקי הבינה נראה, שהחכמה נחשבת לכישרון יסודי ומוקדם יותר - קודם צריך ללמוד חכמה מאחרים, ורק אחר-כך להשתמש בבינה כדי להסיק מסקנות חדשות; ראו:
הבינה
עוזרת לאדם להינצל מגברים רמאים (בעוד שאהבת
החכמה עוזרת לאדם להינצל מנשים מפתות); ראו:
רעיו של הבן.
לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה" (פירוט)
ישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה" (פירוט)
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ"
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה"
שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב, וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה"
בְּנִי! לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה, לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ"
אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא"
וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר לֵב"
כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין, וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת"
לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה"
עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ, וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה"
חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה" (פירוט)
פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (פירוט)
אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת"
קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ, וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף" (ראו חכמה, בינה ומתכות יקרות).
לַחֲכַם לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן, וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח" - פגישה בין חכם לב לבין נבון מוסיפה לימוד לשני הצדדים (פירוט)
לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ"
לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יערים, והוכח לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת" (ראו לץ - פתי).
מַה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה? יָּבִין דַּרְכּוֹ"
אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'"
אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר, מִבִּינָתְךָ חֲדָל"
אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה"
כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה - הלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ"
אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט, וּמְבַקְשֵׁי ה' יָבִינוּ כֹל"
יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים, רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת"
בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד, כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה"
כִּי בַעַר אנוכִּי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי. וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע"
נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת, [שֹׂנֵא]יבֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים" (פירוט)
פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת"
וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ, וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם"
וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'"
לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר"
וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה, וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח"
אֶת עַם נוֹעָז לֹא תִרְאֶה, עַם עִמְקֵי שָׂפָה מִשְּׁמוֹעַ נִלְעַג לָשׁוֹן אֵין בִּינָה"
אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ"