את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ

קוד: ביאור:משלי יז24 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יז24: "אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ"

מי שמבין ויודע להתבונן, רואה חכמה בכל מקום שהוא פונה, ומוצא פתרונות לבעיות בעזרת האמצעים שבידו;   אך הכסיל מפנה את עיניו הרחק, וטוען שהפתרונות נמצאים רק בקצה המרוחק של הארץ.

עצות

יש אנשים, שבכל שיחה איתם אפשר ללמוד משהו. גם אם אין ספרים, וגם אם אנשים אחרים בסביבה עוסקים בעניינים אחרים לגמרי, הם תמיד מוכנים לשוחח על ענייני חכמה ולימוד. ויש אנשים שאצלם ההיפך הוא הנכון - הם תמיד ימצאו תירוץ למה אי אפשר ללמוד: "אין לי כוח", "אין לי ספרים", "יש כאן רעש", "האוירה לא מתאימה...". ספר משלי כמובן מעדיף את הגישה הראשונה:

מבין הוא היודע לחשוב ולהסיק מסקנות, ו כסיל הוא השונא את החכמה. הפסוק מתאר את הניגוד ביניהם בתחום היחס ללימוד:

• את פני מבין חכמה = החכמה נמצאת מול פניו של המבין, הוא מסוגל ללמוד ולהסיק מסקנות בכל מצב שבו הוא נמצא: "החכמה מצויה לפני המבין, כי ילמד מכל אדם" (מצודת דוד).
• ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל תמיד מסתכל לגבול המרוחק של הארץ ומחפש שם תירוצים מדוע אינו יכול ללמוד עכשיו: "ישוטטו עיניו בקצה הארץ, כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו, כי אם מהחכמים היושבים ממרחק." (מצודת דוד).

הניגוד הזה קיים גם בתחומים אחרים, למשל בתחום תיקון המידות:

• את פני מבין חכמה = "דרכי החכמה הם קרובים לטבע נפש האדם כל זמן שלא התגאלה בתאוות העולם הזה ובפיתויי יצר הלב המתנגדים לדרכי החכמה, וכל מֵבִין יראה שהחכמה עומדת את פניו, וחקוקה בפני נפשו, שהיא צורתה האלהית..."
• ועיני כסיל בקצה ארץ = "הכסיל, שנפשו התגאלה בתאוות, אשר העלו חלודה על פניה ונמחקו רושמי החכמה מצורתה... הוא מחפש את החכמה בקצה ארץ, כאילו הוא דבר רחוק מטבע נפשו הרחק רב ומתנגדת לטבעו, ושלפי דעתו מצטרך ללכת דרך רחוקה ביגיעות רבות עד ימצא אותה."   (מלבי"ם, ודומה לזה רמ"ּד וואלי)

וגם בתחום המעשה, כגון חסד ועזרה לנזקקים:

• את פני מבין חכמה = המבין מסתכל על העובדות שלפניו, ומשתדל מתוכן להפיק חכמה, לפתח דרכים לעזור לנזקקים באמצעים שבידיו. הוא עוזר לנזקקים הקרובים אליו, הנמצאים מול פניו.
• ועיני כסיל בקצה ארץ =  הכסיל מחפש תירוצים מדוע הוא לא יכול לעזור לנזקקים, ותולה את עיניו בקצה הארץ - בממשלה שאינה עושה מספיק, באויבים שמערערים את המצב הבטחוני, במעצמות זרות שמתערבות בכלכלה, וכו'... הוא מתעלם מהנזקקים הקרובים אליו, ומביע הזדהות דווקא עם נזקקים שנמצאים בקצה ארץ, במדינות מרוחקות, שאין לו כל אפשרות מעשית לסייע להם. 

הפסוק שלנו מדבר בגנות הכסיל, אך ניתן להפיק ממנו עצות מעשיות, איך בכל-זאת אפשר לחנך כסילים - תוך התחשבות בתכונה שלהם "ועיני כסיל בקצה ארץ":

1. להראות לו רק קצה אחד בכל פעם. למשל, אם רוצים שהוא יפתור ספר עם תרגילים בחשבון, לא צריך להגיד לו "אתה צריך לגמור את כל הספר" כי הוא יתייאש, אלא "אתה צריך לפתור רק דף אחד", בכל פעם דף אחר, עד שיסיים את הכל.

2. להראות לו את המשמעות "הארצית" והחומרית של הלימוד. לא לנסות ללמד אותו רעיונות מופשטים, אלא לקשר כל רעיון לעצם כלשהו בארץ, שהכסיל יכול לראות בעיניו.