קוד: ביאור:משלי כח16 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כח16: "נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת, שנאי[שֹׂנֵא]
בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים
"
נגיד (מלך) חסר תבונות אינו מבין את הקשר בין סיבה לתוצאה, ולכן מרבה לעשוק את העם וגורם לעם למרוד בו ולהרגו; אבל נגיד שונא בצע (גזל ועושק) יזכה לאהבת העם ויאריך ימים על ממלכתו.
דוד היה
נבון עוד כשהיה רועה צאן,
שמואל א טז18: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי... וּנְבוֹן דָּבָר...
". הוא הציל את עם ישראל מידי
המושל הפלשתי
הרשע, שנמשל
לארי נוהם ולדוב שוקק (ראו בפסוק הקודם). לאחר מכן ה' מינה אותו להיות
נגיד (מלך) על ישראל,
שמואל ב ז8: "וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן, לִהְיוֹת
נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל
". גם לאחר שעלה לשלטון, המשיך לרעות את עם ישראל בתבונה,
תהלים עח72: "וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ,
וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם
"
(ע"פ רמ"ד וואלי).
גם שלמה בנו, שהתמנה
לנגיד אחריו,
מלכים א א35: "וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת
נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה
", זכה
לתבונה רבה,
מלכים א ה9: "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה,
וּתְבוּנָה
הַרְבֵּה מְאֹד, וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם
".
אולם הם כנראה חששו
שהנגידים שיבואו אחריהם יהיו
חסרי תבונות, ולכן הקדימו והזהירו את העם מפני נגידים כאלה, והמליצו לבחור בנגידים
שונאי בצע, כמו שיעץ כבר יתרו,
שמות יח21: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת
שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת
" (פירוט). במושל כזה יתקיים בו הפסוק,
דברים יז20: "...לְמַעַן
יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
".
1. בצלע הראשונה של הפסוק חסר הפועל, ולכן מסתבר שהפסוק הוא המשך ישיר של הפסוק הקודם:
ארי נוהם, |
ודוב שוקק, |
מושל רשע על עם דל, |
נגיד חסר תבונות ורב מעשקות, |
שונא בצע יאריך ימים |
כלומר:
הנגיד שהוא חסר תבונות... הוא דומה לדב שחומס נפשות..." (הגאון מווילנה).
2. ייתכן גם שהפסוק שלנו עומד בפני עצמו, ויש להשלים את הצלע הראשונה על-פי הצלע השניה: "נגיד חסר תבונות ורב מעשקות [לא יאריך ימים], שונא בצע יאריך ימים" (ע"פ דעת מקרא).
3. ויש שפירשו שהאות ו מיותרת, ויש לקרוא: "נגיד חסר תבונות - רב
מעשקות".
נגיד שיש לו
תבונה (כישרון להסיק מסקנות), יודע שלא כדאי לעשוק את העם, כי זה פוגע במוטיבציה שלהם לעבוד וליצור, וגורם לכל הממלכה להיות עניה יותר. אולם
נגיד חסר תבונות, אינו מודע לתוצאות השליליות של
מעשיו, ולכן
מרבה לעשוק יותר ממושלים רגילים: "כאשר יהיה הנגיד חסר תבונה - ירבה מעשקות
"
(מצודת דוד, וכן רמ"ד וואלי), "כי אינו נותן לב על חייו... שהרי השונא בצע יאריך ימים
"
(רש"י).