קוד: ביאור:שמות יח21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות יח21: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם
אַנְשֵׁי חַיִל,יִרְאֵי אֱלֹהִים,אַנְשֵׁי אֱמֶת,שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
"
עצה שמשה קיבל במלואה:
שמות יח24: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר".
במילה
ואתה רומז יתרו למשה שיבחר את המנהיגים בעצמו, ובמילה
תחזה רומז יתרו למשה שישתמש בחזון הנבואה: "ואתה תחזה - ברוח הקודש שעליך
"
(רש"י, וכן מלבי"ם). ואכן, כדי לבחור אנשים שהם "אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע
" דרושה רוח-נבואה, או לפחות יכולת לקרוא מחשבות (ראו
שופטים או נביאים - מה קודם?).
אולם, גם בימינו, כשאין נביאים היודעים לקרוא מחשבות, ניתן להסיק מסקנות מעשיות מעצות אלו.
1.
חיל הוא
צבא-מלחמה, ו
אנשי חיל הם אנשים הראויים לשרת בצבא - חזקים וגיבורים, שאינם פוחדים להילחם על הערכים החשובים להם, גם אם הדבר כרוך בסיכון אישי, למשל:
כפי שנאמר בספר משלי (משלי טז32): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר
", הגבורה האמיתית היא היכולת להתגבר על היצרים והדחפים (פירוט), כדברי חז"ל "איזהו גיבור - הכובש את יצרו
"
(אבות ד). אם כך, אנשי חיל הם אנשים היודעים להתגבר על יצרם: "אנשי חיל - אלו שהן גיבורים במצוות, ומדקדקים על עצמן, וכובשין את יצרן
"
(רמב"ם, הלכות סנהדרין ב ח). כאמור, כדי לדעת מיהו
איש חיל אמיתי דרושה רוח הקודש, אולם ניתן להשתמש בעצה זו על-דרך השלילה - אדם שנוהג לאבד את השליטה על עצמו ולפעול לפי דחפים כנראה אינו
איש חיל ולא ראוי להיות מנהיג, למשל:
אנשים ראויים להנהיג עם גדול, כי כל קבוץ ואוסף יקרא חיל" (רמב"ן). אם כך, כדי לבדוק אם המועמדים הם אנשי חיל יש לבדוק את ניסיונם בניהול, למשל:
אנשי חיל - עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים" (רש"י);
איזהו עשיר - השמח בחלקו" (אבות ד); ישנם אנשים שיש להם הון רב אך אינם שמחים בחלקם, ולכן ינסו "להחניף ולהכיר פנים" כדי להשיג עוד; וישנם אנשים שחיים בצמצום ושמחים בחלקם, ולכן לא ינסו "להחניף ולהכיר פנים". כדי לדעת מיהו שמח בחלקו, אכן יש צורך ברוח הקודש.
כדי לדעת מיהו
ירא אלהים אמיתי דרושה רוח הקודש, שהרי ישנם אנשים שמקיימים מצוות כ"מצוות אנשים מלומדה
" ולא מתוך יראת אלהים אמיתית. אולם ניתן להשתמש בעצה זו על-דרך השלילה, לא לבחור אנשים שאינם יראי אלהים, למשל:
בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם" (רש"י). שוב, כדי לדעת מיהו איש אמת, מי מתכוון לקיים את הבטחותיו בעתיד, דרושה רוח הקודש, אך ניתן לדעת מי אינו איש אמת, ואינו ראוי שיבחרו בו:
אנשי אמת - שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס, ובורחין מכל מיני העוול" (רמב"ם, הלכות סנהדרין ב י), לא רק מאבק בשחיתות ציבורית אלא גם מאבק בשחיתות אישית, בין אדם לחברו: "
אנשי אמת שונאי בצע - שהם אוהבים האמת ושונאים העושק, וכי יראו עושק וחמס - אין דעתם סובלת אותו, אבל כל חפצם להציל גזול מיד עושק" (רמב"ן).
שונאי בצע - שהן שונאין לקבל ממון בדין" (רבי יהושע, מכילתא), וגם אם הוא יודע שהממון מגיע לו אך אין לו הוכחה ברורה לכך: "
" שונאי בצע - ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן ' כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא '", לשון רש"י. ירצה לפרש, שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאו מידם בדין, ישנאו אותו ויחזירוהו מעצמם, ואפילו הוא שלהם באמת, כגון שקנה עבד שלא בעדים וכיוצא בו
." (רמב"ן).
עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה".
שונאי בצע - אלו שהן שונאין ממון עצמן" (רבי אלעזר המודעי, מכילתא), "
שונאי בצע - אפילו ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון - חסר יבואנו" (רמב"ם, הלכות סנהדרין ב ט). אהבתו לכסף עלולה לגרום לו לקחת שוחד, או לחוקק חוקים שיביאו תועלת אישית לעסקים הפרטיים שלו על-חשבון הציבור הרחב: "
הם השונאים הממון הרב, ואין להם חפץ ברבוי כסף וזהב... יהיו
אומרים: אפילו שורף גדישי, אפילו קוצץ נטיעותי, כהוגן אני דנו... שלא יחמלו על ממונם בענין הדין אם יבא להם הפסד ממנו" (רמב"ן על-פי מדרש ילמדנו).
ניתן ללמוד מהו "שונא בצע" על-דרך השלילה, מתיאור מעשיהם של בני שמואל:
וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו[בִּדְרָכָיו], וַיַּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיִּטּוּ מִשְׁפָּט" (פירוט) על פי חז"ל, ה"נטיה אחרי הבצע" התבטאה במעשים נוספים, מעבר לשוחד הנזכר בפסוק: "
שלא עשו כמעשה אביהם. שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם... והם לא עשו כן, אלא ישבו בעריהם, כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן" (רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן, בבלי שבת נו א)- מכאן ש"שונא בצע" הוא אדם שמשקיע מזמנו למען הציבור, גם כשזה בא על-חשבון עסקיו הפרטיים.
בספר דברים נזכרו שלוש תכונות נוספות שצריכות להיות למנהיגים - חכמה, תבונה ושם טוב; ראו בחירות - שלב א.
בזמן התורה, שלוש התכונות ההן היו ב"אחריותם" של בני ישראל, וארבע התכונות שבפסוק שלנו היו ב"אחריותו" של משה: בני ישראל היו צריכים לבחור אנשים חכמים נבונים וידועים, ומשה היה צריך לחזות מתוכם, ברוח הקודש שעליו, אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע.
אולם בימינו, כשאין נבואה, כל שבע התכונות הן באחריותנו, ועלינו לעשות כמיטב יכולתנו על-מנת לבחור את המנהיגים הראויים על-פי התורה.
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם: שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". ייתכן שמשה ויתר על שאר התכונות כי לא מצא אנשים שהם גם אנשי חיל וגם בעלי תכונות נוספות (רש"י על דברים א15, על-פי ספרי; ראו בחזקוני); מכאן שתכונת אנשי חיל היא התכונה החשובה ביותר: "
הדגש הוא על העשיה בלבד, ולא אנשי להג ומחשבה, שכל הגיגם לא מוביל לשום מקום, רק פקה פקה, איתם לא בונים חומה, ואתם לא בונים מדינה" (ירוחםשמ, עצור כאן חושבים). אך ייתכן גם שהביטוי אנשי חיל כולל את כל שאר התכונות: "
והנה יתרו דבר בכלל ופרט: אמר שיחזה אנשים ראויים להנהיג העם הגדול במשפטים, ופרט שיהו יראי אלהים אנשי אמת ושונאי בצע, כי לא יהיו אנשי חיל במשפט בלי מדות הללו" (רמב"ן כאן). ובכל מקרה, להלכה נקבע שכל ארבע התכונות הללו חשובות (רמב"ם, הלכות סנהדרין ב י).
ראו גם:
שבע התכונות לבחירת מנהיגים - מתוך
פורום רענון.