מותר להסתיר חוסר-ידע

קוד: ביאור:משלי יז28 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יז28: "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן"

- בנוסף לכך, השתיקה גם מסתירה את חסרונותיו של האדם - אפילו אדם אויל (שטחי), כאשר הוא מחריש (אינו עונה לכל אדם המתווכח איתו), מסתיר את איוולתו ונחשב לחכם;   וכאשר הוא אוטם את שפתיו (אינו פותח בשיחה), ייתכן שיחשבו שהוא נבון.

עצות

בימינו מקובל לומר שאדם ישר צריך להגיד את כל האמת. על-פי ספר משלי, זה לא מדוייק, יש דברים רבים שמותר לאדם לשמור בסוד. אחד מהם הוא רמת הידע שלו:

גם = מילה המציינת שהפסוק מוסיף על מה שנאמר בפסוק הקודם; הפסוק הקודם משבח את השתיקה: "חושך אמריו - יודע דעת, יקר רוח, איש תבונה" (פירוט); והפסוק שלנו בא לומר "בנוסף ליתרונות שנזכרו בפסוק הקודם, יש לשתיקה יתרון נוסף - היא מאפשרת לאדם להסתיר את איוולתו". הסמיכות בין הפסוקים מלמדת שגם בפסוק שלנו השתיקה היא מעשה חיובי, ומכאן שאדם אויל אינו חייב לגלות את איוולתו - מותר לו לשתוק, גם אם כתוצאה מכך יחשבו שהוא חכם או אפילו נבון. 

אויל = שטחי;   מחריש = לא מגיב לדברים שאומרים לו;   חכם = היודע ללמוד מאחרים;   אויל מחריש חכם ייחשב = אדם שטחי שאינו מגיב - עשוי להיחשב לאדם היודע ללמוד מאחרים; אנשים שרואים שאינו עונה, עשויים לחשוב שהוא מתרכז בדברים שאומרים לו ולומד אותם. 

אוטם שפתיו = מי שאינו מדבר כלל, אינו פותח בשיחה;   נבון = היודע להסיק מסקנות;   ואוטם שפתיו נבון = מי שאינו פותח בשיחה, עשוי להיחשב לאדם היודע להסיק מסקנות; אנשים שרואים אותו יושב בשקט, עשויים לחשוב שהמוח שלו עובד ומסיק מסקנות מעניינות.

יותר מזה: ברוב הפסוקים, הפועל "נחשב" מציין שדבר דומה, באופן יחסי, לדבר אחר; כלומר, האויל השותק, לא רק נתפס כחכם וכנבון בעיני אחרים, אלא הוא באמת חכם ונבון יחסית לאוילים אחרים, שאינם שותקים: הוא חכם לפחות בעניין זה, שהוא יודע שאין לו מה להגיד.

כמובן, אין בכך כל היתר לאדם לשקר ולהגיד שהוא יודע דברים שאינו יודע; מותר רק לשתוק. 

-

ישנם פתגמים עממיים רבים המעבירים רעיון דומה (ראו למשל ויקיציטוט, שתיקה); הדומה ביותר לפסוקנו, אם כי הוא מסתמך על הנחת יסוד הפוכה, הוא: "מוטב לשתוק ולהיחשב לטיפש, מאשר לפתוח את הפה ולהסיר את הספק" (סמואל ג'ונסון).