קוד: נחשב= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ, וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ" - בעיני לבן, בנותיו נחשבו נכריות, כלומר, דומות לנכריות יחסית לבנות; הוא לא התייחס אליהן באהבה כמו שאב מתייחס לבנותיו.
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' - דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ; וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" - בזמן שבני ישראל היו במדבר, מי שהיה שוחט בהמה במדבר ואינו מביא אותה להקריב קרבן לה', הדבר נחשב לו כמו רצח; אמנם זה לא בדיוק רצח (לא מוציאים אותו להורג), אבל זה דומה לרצח באופן חלקי, והוא נענש בעונש כרת.
וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב - עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא" - בית בעיר שאינה מוקפת חומה דומה לשדה בכך שאפשר לגאול אותו והוא חוזר לבעליו בשנת היובל.
וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב" - כשבן לוי מקבל מעשר, המעשר הזה דומה לתבואה של דגן ויין שכל אדם רגיל מפיק משדהו, ולכן הוא צריך לתת מעשר מן המעשר לכהן.
רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים, וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים" - האמים היו זן של ענקים שחי במואב, והיו דומים לרפאים;
אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת, פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה"
הַפְכְּכֶם, אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב?! כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין" - האמנם החומר דומה במשהו ליוצרו?!
הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר - וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל, וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" - האנשים השפלים, הדומים לכרמל, יהיו גדולים וחזקים כעצי היער (פירוט); וכן ישעיהו לב15: "
עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם - וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל, וכרמל[וְהַכַּרְמֶל] לַיַּעַר יֵחָשֵׁב".
הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ; הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל" - הגויים, ביחס לה', דומים לאבק שעל המאזניים, שאינו משפיע על תוצאות המדידה;
אכתובלוֹ רבותּוֹרָתִי, כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ" - דברי התורה הרבים שכתבתי להם היו דומים, בעיניהם, לדברים זרים ובלתי-מובנים.
כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" - גורלנו היה דומה לגורלם של כבשים המובלים לשחיטה.
נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" - הייתי חולה כמעט כמו מת.
מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה, נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם?" - מדוע בעיניכם אנחנו דומים לבהמה?
כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח, וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן" - יחסית אליו, התותח נחשב כמו קש.
גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון" האויל השותק דומה לחכם ולנבון יחסית לאוילים אחרים, שאינם שותקים: הוא חכם לפחות בעניין זה, שהוא יודע שאין לו מה להגיד (פירוט)
מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים - קללה תחשב לו": לפעמים הברכה דומה לקללה (פירוט)
בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז - אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר?!" - איך דמה גורלם של בני ציון לגורלם של כלי חרש, ששוברים וזורקים לפח?!
וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר; אֵין כֶּסֶף, לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה" - בימי שלמה, היה כל כך הרבה זהב, שלכסף לא היה כל ערך (וכן דה"ב ט20)
חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?" - איזה ערך יש לאדם?
כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותהו נֶחְשָׁבו לו"
וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה, לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם" - בחשבון של ה', מעשה הגבורה של פינחס נתן לו צדקה = נקודת זכות.
אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם, כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים" - לא יעשו איתם חשבון.
אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא, רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים" - בחשבון של הארצות, ארץ בני עמון היא חלק מ"ארץ רפאים";
מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" - בחשבון הארצות, ארץ פלשתים היא חלק מארץ הכנעני;
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מִבְּנֵי בִּנְיָמִן, כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִנְיָמִן" - בחשבון חלוקת הנחלות, בארות היא חלק מנחלת בנימין.
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ, פִּגּוּל יִהְיֶה; וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עונה תִּשָּׂא" - ע"פ חז"ל, יש לקרוא "יְחַשֵּב" בבניין פיעל, כלומר, אם המקריב מחשב ומתכנן לאכול את הקרבן ביום השלישי, הקרבן נעשה "פיגול" ואסור לאכול ממנו כלל.
וָאוֹצְרָה עַל אוֹצָרוֹת שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר וּפְדָיָה מִן הַלְוִיִּם וְעַל יָדָם חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה, כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ, וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק לַאֲחֵיהֶם" - הרבה אנשים חשבו שהם אמינים.