נחמיה יג

1 ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא-יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד-עולם. 2 כי לא קדמו את-בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את-בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה. 3 ויהי כשמעם את-התורה ויבדילו כל-ערב מישראל. 4 ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית-אלהינו קרוב לטוביה. 5 ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים. 6 ובכל-זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך-בבל באתי אל-המלך ולקץ ימים נשאלתי מן-המלך. 7 ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים. 8 וירע לי מאד ואשליכה את-כל-כלי בית-טוביה החוץ מן-הלשכה. 9 ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את-המנחה והלבונה.

10 ואדעה כי-מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש-לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה. 11 ואריבה את-הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית-האלהים ואקבצם ואעמדם על-עמדם. 12 וכל-יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות. 13 ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן-הלוים ועל-ידם חנן בן-זכור בן-מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם.

14 זכרה-לי אלהי על-זאת ואל-תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו. 15 בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים-גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על-החמרים ואף-יין ענבים ותאנים וכל-משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד. 16 והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל-מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם. 17 ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את-יום השבת. 18 הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל-הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על-ישראל לחלל את-השבת.

19 ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על-השערים לא-יבוא משא ביום השבת. 20 וילינו הרכלים ומכרי כל-ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים. 21 ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם-תשנו יד אשלח בכם מן-העת ההיא לא-באו בשבת.

22 ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את-יום השבת גם-זאת זכרה-לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך.

23 גם בימים ההם ראיתי את-היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות. 24 ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. 25 ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם-תתנו בנתיכם לבניהם ואם-תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם. 26 הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא-היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על-כל-ישראל גם-אותו החטיאו הנשים הנכריות. 27 ולכם הנשמע לעשת את כל-הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות. 28 ומבני יוידע בן-אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי. 29 זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים. 30 וטהרתים מכל-נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו. 31 ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה-לי אלהי לטובה.