אסתר ט28: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם
"
המקור להבדלי המנהגים בעם ישראל
בימינו ישנם הבדלים רבים בין מנהגים בקהילות שונות בעם ישראל, ויש אנשים שרואים בכך פגם באחדות ישראל.
אולם, כבר בתנ"ך מצאנו מנהגים שונים לקהילות שונות - בחג הפורים. חג פורים נקבע מתחילתו בימים שונים לקהילות שונות - היהודים היושבים בערי הפרזות חוגגים ב-14 באדר, והיהודים היושבים בערים המוקפות חומה חוגגים ב-15 באדר. מאוחר יותר הוסיפו פילוג נוסף בכך שאפשרו לבני הכפרים לקרוא את המגילה בתאריך מוקדם יותר (ראו
ארבעה שלבים בקביעת חג פורים).
הפילוג הזה הוא חלק מהותי מהחג, כמו שכתוב בסוף הקטע המתאר את קביעת חג פורים לדורות על-ידי מרדכי:
-
-
אסתר ט28: "
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר; וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
"
בפסוק ישנם ארבעה זוגות של מילים, כל זוג מציין פילוג ושינוי בתחום אחר:
-
-
דור ודור - ישנם הבדלים בחגיגת הפורים בין תקופה לתקופה, וגם באותה תקופה בין ילדים למבוגרים;
-
משפחה ומשפחה - ישנם הבדלים בין קהילות ועדות שונות;
-
מדינה ומדינה - ישנם הבדלים בין ארצות שונות;
-
ועיר ועיר - ישנם הבדלים בין ערים שונות (כמו ההבדל בין הערים המוקפות חומה לבין הערים שאינן מוקפות חומה, או בין שושן לבין שאר הערים).
כל ההבדלים הללו התחילו מחג הפורים, שהוא החג הראשון שנקבע בגלות, והמשיכו להתקיים בעם ישראל לאורך כל תקופת הגלות בנושאים רבים נוספים - לא רק לגבי חג הפורים.
הפסוק מלמדנו, שהפילוגים הללו הם חלק בלתי נפרד מתופעת הגלות, ואין לראות בהם פגיעה מהותית באחדות ישראל - כל עוד בני ישראל שומרים על השלום והאחוה ביניהם (ראו
לא תתגודדו).
מעבר לכך: השוואה לפסוקים אחרים עם ביטויים דומים במגילה מלמדת שההבדלים הללו דווקא תורמים לאחדות:
-
-
אסתר א8: "
והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש
" - המלך כיבד את הייחוד והשוני של משתתפי המשתה, וקבע שיש לעשות על-פי הרצונות השונים של כל אחד מהם, כדי שכולם יוכלו להשתתף במשתה אחד.
-
אסתר א22: "
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך, אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו, להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו
" - המלך שלח כתבים שונים, לכל מדינה בכתב שלה ולכל עם בשפה שלו, כדי שכולם יבינו ויקיימו את החוק החדש.
- כך גם לגבי גזירת ההשמדה של המן ימ"ש,
אסתר ג12: "
ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך
"
- וכך גם לגבי גזירת ההצלה של מרדכי ואסתר,
אסתר ח9: "
ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל היהודים ככתבם וכלשונם
"
ייתכן שמרדכי ואסתר למדו מהפרסים את העיקרון של "אחדות מתוך שוני", ויישמו אותו בקביעת חג הפורים, ומחג הפורים לכל המנהגים שהתפתחו בעם ישראל במשך הדורות.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהביטויים "דור ודור", "משפחה ומשפחה", "מדינה ומדינה", "עיר ועיר" מציינים פילוג והבדל; כך פירשו חז"ל בתלמוד בבלי (מגילה ב:) לגבי "
מדינה ומדינה " ו"
עיר ועיר ", שהם מבדילים בין מדינה למדינה ובין עיר לעיר; וכן פירש ב'תורה תמימה'. גם בתלמוד ירושלמי (מגילה פרק א, סוף הלכה א) פירשו שהביטויים באים להבדיל - להבדיל בין משפחה למדינה ובין מדינה לעיר.
2. אך יש שפירשו שהביטויים הללו מציינים דווקא כלליות: כך פירשו חז"ל בהמשך הסוגיה (מגילה ג.) לגבי הביטוי "
משפחה ומשפחה ", שהוא בא ללמד שגם משפחות הכהנים והלויים עוזבים את עבודתם במקדש ובאים למקרא מגילה; וכן פירשו את הביטויים הללו ב'דעת מקרא', שהם באים להדגיש שכל בני ישראל, בכל תקופה ובכל מקום שהם, חוגגים את חג הפורים.
-
- אך לענ"ד, אילו הכוונה היתה להכליל, היה מספיק לכתוב פעם אחת "בכל דור, מדינה, משפחה ועיר".
פסוקים נוספים שבהם מופיעים ביטויים דומים:
-
-
שמות ב יב: ""ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול " "
-
שמות י ח: ""ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את ידוד אלהיכם מי ומי ההלכים " "
-
שמות כו יג: ""והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו " "
-
שמות לב טו: ""ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים " " (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
דברים כה יג: ""לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה ", "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה " "; הביטויים "אבן ואבן", "איפה ואיפה" מופיעים גם בפסוקים נוספים (בספר משלי), והם מציינים תמיד הבדל בין אבן לאבן ובין איפה לאיפה.
-
דברים לב ז: ""זכר ימות עולם, בינו שנות דר ודר ; שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך " "; הביטוי "
דור ודור " מופיע בפסוקים רבים נוספים, וע"פ מלבי"ם הוא מציין תמיד את ההבדלים בין הדורות, בניגוד לביטוי "
עולם " המציין את הזמן המתמשך באופן רציף ואחיד.
-
יהושע ח כ: ""ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא היה בהם ידים לנוס הנה והנה והעם הנס המדבר נהפך אל הרודף " " (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
שופטים יח ד: ""ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי לו לכהן " " (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
שמואל ב יב ח: ""ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה " " (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
שמואל ב יז טו: ""ויאמר חושי אל צדוק ואל אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני "" (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
שמואל ב כא כ: ""ותהי עוד מלחמה בגת ויהי איש מדין ואצבעת ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם הוא ילד להרפה " "
-
שמואל ב כד ג: ""ויאמר יואב אל המלך ויוסף ידוד אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה " "
-
מלכים א ב לו: ""וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה לך בית בירושלם וישבת שם ולא תצא משם אנה ואנה " " (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
מלכים א י יט: ""שש מעלות לכסה וראש עגל לכסה מאחריו וידת מזה ומזה אל מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות " "
-
מלכים ב י טו: ""וילך משם וימצא את יהונדב בן רכב לקראתו ויברכהו ויאמר אליו היש את לבבך ישר כאשר לבבי עם לבבך ויאמר יהונדב יש ויש תנה את ידך ויתן ידו ויעלהו אליו אל המרכבה " "
-
ישעיהו סה ו: ""הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם " "
-
ירמיהו מח ח: ""ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר ידוד " " כאן מתאימה יותר המשמעות השניה - השודד יבוא אל כל הערים בלי יוצאת מן הכלל -
לא תימלט.
-
יחזקאל מ לד: ""ואלמו לחצר החיצונה ותמרים אל אלו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו "" (ופסוקים נוספים עם הביטוי).
-
זכריה ד ב: ""ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה " "
-
תהלים מא יד: ""ברוך ידוד אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן " " (ופסוקים נוספים עם הביטוי)
-
אסתר ב יא: ""ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה " " - כאן מתאימה המשמעות השניה - מרדכי דאג לאסתר בכל הימים ללא יוצא מן הכלל.
-
אסתר ב יב: ""ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים " "
-
אסתר ג ד: ""ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי " "
-
אסתר ג יד: ""פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה " "
-
אסתר ד ג: ""ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים " "
-
אסתר ח יא: ""אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז " "
-
אסתר ח יג: ""פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודיים עתודים ליום הזה להנקם מאיביהם " "
-
אסתר ח יז: ""ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם " "
-
אסתר ט כא: ""לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה " "
-
אסתר ט כז: ""קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה " "
-
דניאל י יט: ""ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר אדני כי חזקתני " "
-
עזרא י יד: ""יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד להשיב חרון אף אלהינו ממנו עד לדבר הזה " "
-
נחמיה יג כד: ""ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם " "
יום ולילה כזמן לקיום מצוות
חזרה על פעולות הופכת אותן לדת
האם זה מוכיח שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש?
"
"נזכרים" - בקריאת מגילה "ונעשים" - משתה ושמחה ויום טוב לתת מנות ומתנות "משפחה ומשפחה" - מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד וכך קבלו עליהם שימי הפורים לא יעברו "וזכרם" - קריאת מגילה "לא יסוף" - תרגום שלא יתום דמתרגם עד תום עד דסף וא"א לומר להיות מגזרת (בראשית יט) פן תספה ומגזרת (שמואל א כז) עתה אספה יום אחד שאם כן היה לו לכתוב לא יספה מזרעם
"
(רש"י)
מאמרים מאתר ויקיטקסט: