תוספת ל: אסתר ט

מאת: חגי הופר

אל:

" ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ " (אסתר, ט', 13).
זו הפעם השנייה שבה אסתר אומרת - 'גם מחר'. הפעם הראשונה הייתה במשתה אחשורוש והמן - " יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך " (אסתר, ה', 8).

מה רומז לנו עניין זה?

לדעתי, אפשר לומר, כי הישנות הפעולה פעם אחר פעם הופכת אותה ל-'דת', כמו שמוזכר בפסוק למעל, על אף ששם נאמר - 'דת היום'. וכן במשתה הראשון, אשר נערך - " ימים רבים שמונים ומאת יום " (אסתר, א', 4), נאמר כי - " והשתיה כדת אין אנס " (אסתר א 8). ואכן ימי הפורים האלה נחגגים מדור לדור (כשם שגם המלחמה בעמלק היא מדור לדור) " וזכרם לא יסוף " (אסתר, ט', 28), לא יהיה לו סוף, כאמור.

לעומת זאת, " והדת נתנה בשושן הבירה " (אסתר, ג', 15).
לעומת אסתר שאומרת 'גם מחר', המן מייחד לעצמו יום אחד מיוחד, או כמו שאומרים המוכרים בשוק - 'רק היום', וכי מחר לא יהיה? כלומר - המן הולך על-פי תורת הכוכבים (וכל כוכב הוא יחיד ומיוחד) ואסתר על השגחת ה' שמעל המזל.

וכן גם נראה מהמילה 'דת', שנוכל לקרוא באנגלית - date.

וכאן המקור להעיר, כי יש הבדל בין דת ואמונה; הדת היא הנוהג השורר, הפולחן הידוע, החיצוני, כמו שנאמר כאן - "ואת דתי המלך אינם עושים" (אסתר, ג', 8), ואילו האמונה היא אישית ופנימית, כמו שנאמר באברהם - "והאמן בה'" (בראשית, טו', 6).