משא = נאום רציני ו'כבד', או שיר ומשל, או נבואת פורענות

קוד: משא = נאום בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

המילה " מַשָֹּא " היא אחד מהכינויים של נבואה. היא נזכרת בעיקר בפרקי נבואות הפורענות על הגויים:

• יְשַׁעְיָהוּ יג1: "מַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ"
• ישעיהו יד28: "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה"
• ישעיהו טו1: "מַשָּׂא מוֹאָב: כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה"
• ישעיהו יז1: "מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק: הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה"
• ישעיהו יט1: "מַשָּׂא מִצְרַיִם: הִנֵּה ידוד רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרָיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ"
• ישעיהו כא1: "מַשָּׂא מִדְבַּר יָם: כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה"
• ישעיהו כא11: "מַשָּׂא דּוּמָה: אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל"
• ישעיהו כא13: "מַשָּׂא בַּעְרָב: בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים"
• ישעיהו כג1: "מַשָּׂא צֹר: הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ"
• נחום א1: "מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי"
• חבקוק א1: "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא"
• זכריה ט1: "מַשָּׂא דְבַר ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לידוד עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
• מלכים ב ט25: "וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שלשה[שָׁלִשׁוֹ] שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאֶלִי כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וידוד נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה"

אבל גם כפתיחה לנבואת פורענות על ירושלים ועם ישראל:

• ישעיהו כב1: "מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן: מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת"
• ירמיהו ו1: "הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל"
• זכריה יב1: "מַשָּׂא דְבַר ה' עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ"
• מלאכי א1: "מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי"
• ואולי גם דברי הימים ב כד27: "וּבָנָיו ורב[יִרֶב] הַמַּשָּׂא עָלָיו וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו"

גם נבואות-שקר שאינן נבואות פורענות:

• איכה ב14: "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא גִלּוּ עַל עונך לְהָשִׁיב שביתך[שְׁבוּתֵךְ], וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים"

וגם, לפי חלק מהפירושים, פתיחה לנאום תוכחה שאינו נבואה:

• משלי ל1: "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל" (פירוט)
• משלי לא1: "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אשר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ"

אולם, בניגוד לכינויים אחרים של הנבואה, הכינוי "משא" מותר בשימוש רק לנביא עצמו, ולא לשומעים:

• ירמיהו כג36: "וּמַשָּׂא ה' לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ, וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ"

מדוע? מה מיוחד בכינוי "משא"?

1. המילה משא מציינת גם מטען כבד:

• מטען של חול - שמות כג5: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
• מטען של קדושה - משכן ה' במדבר: במדבר ד24: "זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא"
• דברי הימים ב כד6: "וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד ידוד וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת"
• דברי הימים ב לה3: "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים[הַמְּבִינִים] לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לידוד תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ידוד אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל"
• ומטען של טומאה ועבודת אלילים - ישעיהו מו1: "כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה"
• ירמיהו ו1: "הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל"

ובהשאלה גם טורח רב:

• במדבר יא11: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ידוד לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי... וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עָלָיך ושמתי עָלָיהם ונשאו אֶתך במַשָּׂא הָעָם ולֹא תשא אֶתה לבדך"
• דברים א12: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"
• שמואל ב טו33: "וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא"
• שמואל ב יט36: "בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ"
• תהלים לח5: "כִּי עונתי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי"
• איוב ז20: "חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא"

לפי זה, "משא" הוא כינוי לנאום שיש בו טורח - נאום רציני ו"כבד". הנבואה היא לטורח רב על הנביא, אך היא נועדה לטובת השומעים, ולכן אסור לשומעים לראות בא " משא" (פירוט).

אמנם, לפי פירוש זה קשה להסביר את הפסוק:

• איכה ב14: "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא גִלּוּ עַל עונך לְהָשִׁיב שביתך[שְׁבוּתֵךְ], וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים"

שהרי נביאי השקר ניבאו נבואות קלילות, ללא תוכחה וללא אזהרה מפני פורענות.

2. המילה משא מציינת גם שיר, שהזמר נושא ומרים בו את קולו:

• דברי הימים א טו22: "וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בַּמַּשָּׂא יָסֹר בְּמַשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא"
• דברי הימים א טו27: "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד"

לפי זה, "משא" הוא כינוי לנאום שירי, פיוטי, עם הרבה משלים (מלבי"ם, ביאור המילות על ישעיהו יג1).

ישנן נבואות רבות שהן פיוטיות ושיריות, אך ישנן נבואות שהן פשוטות ויש להבין אותן כפשוטן, ולנבואות אלו אסור לקרוא "משא" כי הדבר מטשטש את המסר שבהן (מלבי"ם על ירמיהו כג).

אמנם, לפי פירוש זה קשה להסביר את הפסוק:

• מלאכי א1: "מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי"

שהרי הנבואות של מלאכי הן נבואות פשוטות וברורות, ללא משלים ושירים.