קוד: מעילה= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'..."
וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בה', עַל דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ" - שאול השתמש בעמלק ובבהמתם בניגוד לרצון ה' (ראו שמואל א טו).
עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן, עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - לעיני בני ישראל, נראה שמשה ואהרן מעלו בה' בכך שהיכו בסלע - השתמשו במטה הקדוש בניגוד לרצון ה' (פירוט).
קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ, בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו" - המלך צריך להיזהר, שלא להשתמש לרעה בכוח ה"קסם" שה' נותן לו לגלות את האמת במשפט (פירוט).
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ... ונשבע על שקר..." - הוא משתמש באופן לא חוקי בשם ה', מפיק תועלת מחילול שמו; או משתמש באופן לא חוקי ברכוש שנתקדש על-ידי השבועה (פירוט),
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בה', וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא"
וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בִּי" - צדקיהו נשבע לשקר למלך בבל.
הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בה' עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'"
וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם 'אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל'"
וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאֵת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת"
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מַעַל... וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מָעַל בְּאִישָׁהּ, וּבָאוֹּ בָּהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים..." (פירוט)
וְהִתְוַדּוּ אֶת עונם וְאֶת עון אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי"
כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ידוד מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ידוד בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בידוד"
וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה יַעַן מָעֲלוּ מַעַל, נְאֻם ד' ה'"
וּבְשׁוּב צַדִּיק מ צדקתו[צִדְקֹתָיו] וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כָּל צדקתו[צִדְקֹתָיו] אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת"
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בעונם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם"
כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן ה' וַיִּתְּנוּ עֹרֶף"
גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ למעול[לִמְעָל] מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם"
זְכָר נָא אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ לֵאמֹר אַתֶּם תִּמְעָלוּ אֲנִי אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים"
אין מעל אלא שינוי" (תלמוד בבלי, מעילה יח.; רש"י על במדבר ה15): "
מעילה מציינת את הפרת האמון של אישה כלפי בעלה ושל ישראל כלפי ה'... התנהגות המועל היא שונה מזו שהיה ראוי לצפות לה. וכך ביחס אל קדשי ה': המועל נהג בהם שלא כראוי - בניגוד למה שהיה צפוי על-פי ייעודם" (רש"ר הירש על במדבר ה15).
בגד הוא לבוש של אדם רגיל,
ומעיל הוא לבושו של הכהן הגדול:
וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי"
"מעל קרוב
למעיל, וכעין זה
בגד קרוב ל
בגד. מתגלה כאן מהלך המ חשבות ההרמוני, שיצר את שורשי הלשון העברית:
בגד הוא לבוש האדם; בגידה היא הפרת אמונים בעניינים אנושיים כלליים.
מעיל הוא לבוש הכהן הגדול; מעילה היא הפרת אמונים בענייני קדושה וכהונה...
הבוגד עושה מעשה בגד,
והמועל עושה מעשה מעיל.
בגדו של אדם הוא סימן לאופיו. אם האמינו בי כאדם, ואני מכזב באמון זה, מתברר שהייתי רק בגד גרידא; כלפי חוץ אני נראה כאדם, אך אין כאן אלא מסכה של אדם.
וכן מעול: היו רשאים לצפות ממני, שרוח כהונה תפעם בקרבי; אך לא היתה עליי אלא מסכה של כהנים" (רש"ר הירש על ויקרא ה15).