הפירוש ה1001 לחטאם של משה ואהרן

קוד: הפירוש ה1001 לחטאם של משה ואהרן בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 12

בכל המקומות בתורה שה' אומר למשה ולאהרון למה הם לא נכנסים לארץ, הסיבה לכך היא שהם לא קיימו את מצוותו בפרשת מי-מריבה:

• 1. " יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ..." (במדבר כ 12)
• 2. " על אשר מריתם את פי למי מריבה" (במדבר כ 24)
• 3. " כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם..." (במדבר כז 14)
• 4. " על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין, על אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל" (דברים לב 51)

אבל כאשר משה רבנו מספר למה הוא לא נכנס לארץ, הוא מאשים את בני ישראל:

• 5. " גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם" (דברים א 37)
• 6. " ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי..." (דברים ג 26)
• 7. " וה' התאנף בי על דבריכם, וישבע לבלתי עברי את הירדן..." (דברים ד 21).

למה משה מתנער מאחריות למעשיו ומטיל את כל האחריות על בני ישראל?!

כדי להבין את הפסוקים האלה נעיין שוב בפסוק 1. במבט ראשון הפסוק נראה קשה – איך ייתכן שמשה ואהרן לא האמינו בה'?! אבל במבט שני מגלים שיש המשך לפסוק - " לעיני בני ישראל". בנ"י חשבו בטעות שמשה ואהרן לא האמינו; משה ואהרן לא האמינו לעיני בני ישראל. גם בפסוק 3 נאמר שהחטא היה " לעיניהם", ובפסוק 4 כתוב פעמיים שהחטא היה " בתוך בני ישראל". את הפסוקים 2, 5, 6, 7 נבין אחרי שנבין מה גרם לבנ"י לחשוב שמשה ואהרן לא האמינו.

לאחר שבנ"י התלוננו שאין להם מים, באו משה ואהרן מפני הקהל, אל פתח אוהל מועד (במדבר כ 6), ובנ"י חשבו שמשה ואהרן כבר לא מאמינים בניסים מה', ולכן הם בורחים מפניהם ומסתתרים באוהל מועד. כמובן שהמחשבה הזאת היתה שגויה: משה ואהרן ברחו כדי לבקש עזרה מה'. אך לעיני בני ישראל נראה שהם לא מאמינים. ה' רצה לתקן את הפגם הזה בתדמיתם של משה ואהרן, ולכן ציווה עליהם " ודיברתם אל הסלע לעיניהם". בניגוד לפעם הקודמת, שבה ציווה ה' על משה להכות בסלע (שמות יז 6), הפעם ה' ציווה על שניהם לדבר אל הסלע, ועכשיו קל להסביר למה: משה ואהרן היו צריכים להגיד לסלע "תן מים!" כדי להוכיח לבנ"י שהם מאמינים בניסים (מדוע נצטווה משה לקחת את המטה? הרמב"ן שהוא היה אמור גם להשתמש במטה ולהכות בסלע, אולם, בכל מקרה משה היה צריך גם לדבר אל הסלע ולא רק להכות, וגם אהרן היה צריך לדבר אל הסלע ולא לשתוק). אבל אהרן ומשה מרו את פי ה': אהרן לא דיבר בכלל, וגם משה לא דיבר אל הסלע אלא כעס על בנ"י ואמר להם " שמעו נא המורים! המן הסלע הזה נוציא לכם מים?!" בכך סיפק משה לבנ"י עוד הוכחה שהוא לא מאמין בניסים – הוא בעצמו אמר שזה בלתי אפשרי שייצאו מים מהסלע... (כמובן, הכוונה של משה היתה שונה לגמרי, אבל לעיני בני ישראל זה הראה על חוסר אמונה). גם לאחר מכן משה לא דיבר אל הסלע אלא היכה בו פעמיים. זה לא הוכיח לבנ"י שהוא מאמין בניסים, כי משה פעל מתוך כעס והוא בכלל לא הזכיר את שם ה' בדבריו. בנ"י חשבו שהוא היכה בסלע בזעם כדי לפרוק את הכעס שלו, ורק במקרה יצאו ממנו מים.

א. ייתכן שבנ"י (או חלק מהם) האמינו שהמים יצאו בנס, אבל הם חשבו שמשה לא מאמין – משה היכה מתוך כעס וה' עשה נס.

ב. וייתכן שבנ"י לא האמינו שהמים יצאו בנס, אלא טענו שהם יצאו באופן טבעי – המכה פתחה מעיין טבעי שהיה בסלע (ע' פירוש מלבי"ם; הוא מסביר כך את הפסוק " המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'"). עד היום יש חוקרים שטוענים כך – כנראה שבנ"י לא השתנו מאז...

כל הפרשה הזאת גרמה לירידה משמעותית במעמד של משה ואהרן. בעיני בני ישראל, החטא שלהם היה דומה לחטא של 'דור המדבר': גם הם לא האמינו שה' יכול לעשות להם ניסים ולתת להם את א"י; וגם הם אחר-כך ניסו לכבוש את א"י בכוח הזרוע, בלי עזרת ה'. לכן בעיני בני ישראל מגיע להם עונש דומה – גם הם צריכים למות מחוץ לא"י. הם בוודאי לא ראויים להנהיג את עמ"י אל הארץ. " לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם".

מכאן נראה שמשה ואהרן נענשו בעיקר בגלל מה שחשבו עליהם בני ישראל. זה מסביר את פסוקים 5 ו- 7. אך כמובן שזו לא הסיבה היחידה: ה' בוודאי לא יעניש אדם רק בגלל שאנשים אחרים חושבים שמגיע לו להיענש. משה ואהרן נענשו כי הם גרמו לבנ"י לחשוב כך. אם הם היו מקיימים את מצוות ה' ומדברים אל הסלע – בנ"י היו רואים שהם מאמינים. אך בגלל שהם מרו את פי ה' – הם לא הצליחו לתקן את הפגם. זה מסביר את פסוקים 2 ו- 3.

ועל כך נאמר "חֲכָמִים - הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם!" (אבטליון, משנה אבות א יא)- החכמים צריכים להיזהר הרבה יותר מכל אדם אחר, שלא תהיה אי הבנה כתוצאה מדבריהם או מעשיהם!

לסיום נסביר את פסוק 6: מה זה " ויתעבר ה' בי למענכם"? "למענכם" זה לא "בגללכם" אלא "לטובתכם"! מה טוב בזה שה' כעס על משה?!. תשובה: בכל הקטע הזה בדברים (פרק ג) משה מספר לבנ"י על הטובות שעשה עמהם ה': הוא נתן להם את ארצות סיחון ועוג וכו'. לדעתי גם לפסוק הזה יש כוונה דומה. משה, העניו באדם, מאמין בכל לבו שיהושע הוא מנהיג טוב יותר ממנו, ומתאים יותר ממנו להנהגת העם, ועל-כן הוא אומר לבנ"י: 'אל תצטערו שאני הולך, כי זה לטובתכם, למענכם – ויאמר ה' אלי... וצו את יהושע, וחזקהו, ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה.

מידד: ואכן, יהושע תיקן את מה שפגם משה, כמו שנאמר (יהושע י 12): " אז ידבר יהושע לה', ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל; ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון.": יהושע דיבר אל השמש והירח, לעיני ישראל, וציווה עליהם לעמוד – ובכך הוכיח לבנ"י שהוא מאמין בניסים.