מעילה בעזרת השם

קוד: ביאור:ויקרא ה21 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ויקרא ה21-22: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בָּהּ', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד, אוֹ בְגָזֵל, אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ, אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֵשׁ בָּהּ, וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה..."

התורה מחמירה במיוחד בעונשם של פושעים, המשתפים את ה' בפשע שלהם באמצעות שבועת-שקר. אדם שהיה חייב לחברו כסף או רכוש, הכחיש את החוב ונשבע לשקר - נחשב גם לחוטא וגם למועל בה', וכשיודה שחטא וירצה לחזור בתשובה, יהיה עליו להחזיר את הרכוש הגנוב בתוספת קנס של חומש (ראו בפסוקים הבאים), וכן להביא קרבן אשם.

מעל = שימוש בדבר קדוש לה' לתועלת אישית.

ומעלה מעל בה' = כמו כמה פסוקים לפני כן: ויקרא ה15: "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'...". שם מדובר על רכוש שהוקדש בפירוש לה', למשל בהמה שהוקדשה להקרבה על המזבח או חפץ שהוקדש לבדק הבית; כאן מדובר על רכוש הזולת, שהתקדש לה' בזכות השבועה:

התובע דרש מהנתבע שיישבע שהחפץ אינו ברשותו, ולאחר שנשבע, הוא ויתר לו על החוב (שמות כב10): "שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם" בעל החפץ לקח את השבועה ופטר את הנתבע מלשלם לו; הוא המיר את רכושו בשבועה בשם ה'. בכך הוא שיתף את ה' ברכושו, והפך את הרכוש לקדוש לה'.
מכיוון שהנתבע נשבע לשקר, ולמעשה החפץ כן היה ברשותו והוא השתמש בו לתועלתו, הוא למעשה מעל ברכוש מקודש לה'.

כִּחֵש = התעלם מקיומו או מזכויותיו של הזולת.

וכיחש בעמיתו = התעלם מזכויותיו של עמיתו, התעלם מהחוב שלו כלפי אדם אחר.

הפסוקים מתארים אדם שפגע ברכושו של רעהו בדיבור, בכך שהכחיש שהוא חייב לו כסף, ואז נשבע על הכחשתו. ההכחשה עשויה להתייחס לכמה סוגים של חוב:

כל אלה הם פרטים, אבל יש להם מכנה משותף - כולם מתיחסים לתביעה על רכוש ששייך לתובע מן הדין: "התובע חברו בממון שאם הודה בו יהיה חייב לשלם" (רמב"ם, הלכות שבועות ז א). לפי זה, הדין כולל גם הונאה במסחר: "כגון המערב מים ביין...", וגם חבלה גופנית שיש לשלם עליה פיצויים: "כגון חובל אדם באדם..." (ספרא ויקרא שעה). אולם ישנם מקרים רבים שאינם נכללים בכלל זה:


דיני החזרת הגזלה, והקנס שיש להוסיף עליה, מפורטים בפסוקים הבאים.

פסוקים קשורים

על-פי ההלכה, הדין בפסוקנו מתייחס גם לגנב, אולם בפסוק לא נזכר גנב, כי לגנב יש דין מיוחד - אם אדם נתפס בגניבה לפני שהודה מעצמו, עונשו חמור במיוחד והוא צריך לשלם פי שניים מערך הגניבה (ראו תשלומי כפל).

גם בספר שמות ישנו קטע העוסק בפשע של דיבור - שומר הכופר בפיקדון שהופקד אצלו ונשבע לשקר, אבל שם הקנס הוא גדול יותר - פי שניים מערך הגניבה (ראו קנס על דיבור של פשע). הסיבה היא, ששם מדובר על אדם שהשופטים הרשיעו אותו על-פי עדים ("אשר ירשיעון אלהים ישלם שניים לרעהו"), ואצלנו מדובר על אדם שהודה מעצמו, ולכן עונשו קל יותר. וכך פירשו חז"ל:  "'היכן פקדוני?' אמר לו: 'נגנב'. 'משביעך אני!' ואמר 'אמן!', והעדים מעידים אותו שגנבו - משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו - משלם קרן וחמש ואשם." ( משנה בבא קמא ט ח).

הפסוק שלנו מתאר את עונשו של המכחש והנשבע לשקר, אבל כידוע "אין עונשים אלא אם כן מזהירים". האזהרה נמצאת בהמשך הספר (ויקרא יט11): "לֹא תִּגְנֹבוּ, וְלֹא תְכַחֲשׁוּ, וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ". הפסוק כולל את שלושת האיסורים הקשורים ללקיחת רכוש במרמה: גניבה (שעונשה נזכר בספר שמות בפרשת תשלומי כפל), כחש ושבועת- שקר (שעונשן נזכר בפרשתנו - חומש ואשם).

בספר במדבר ישנו קטע דומה: במדבר ה6-8: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאֶת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בה',וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא... וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לה' לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו". הקטע ההוא מסביר מה צריך הגזלן לעשות כאשר אין לו למי להחזיר את הגזילה ואת החומש - בעל הגזילה נפטר ואין לו יורשים. במקרה זה, הגזלן צריך להחזיר את הגזילה לה', שהוא בעליה העיקריים, וה' מעביר אותה לכהן. ההקבלה בין הפרשיות מלמדת על ההגנה המיוחדת שה' נותן לאנשים שאין להם  קרובי משפחה, כגון גרים (ראו במדבר רבה ח).

ראו גם: מבנה הפרק.

פירושים נוספים

ומעלה מעל בה'

מה הקשר בין מעילה שהיא שימוש בדבר-קודש לצרכי חול, לבין המעילה בפסוק שלנו?

יש שפירשו, שהמעילה נובעת רק מהפגיעה ברכוש הזולת:

1. משום שכל חלוקת הרכוש בין בני האדם היא אלהית, כי ה' הוא שהחליט מי יקבל מה, ולכן כל אדם הפוגע ברכוש הזולת למעשה מועל בה' (אור החיים, רד"צ הופמן)

  • אולם, איסורים על פגיעה ברכוש הזולת נמצאים במקומות רבים אחרים בתנ"ך, ובשום מקום לא מצאנו שהם נקראים "מעילה". הפגיעה ברכוש הזולת נקראת "מעילה" רק כשהיא מלווה בשבועת שקר.
  • ועוד: חלוקת הרכוש בין בני אדם היא לא לגמרי אלהית, היא מסתמכת גם על חוקים ותקנות שבני אדם קבעו לנוחותם, כמו הרבה דברים אחרים שבני אדם תיקנו או קלקלו בעולם.
2. משום שבכל עסקה בין בני אדם ישנו אמון הנובע מהאמונה בה': "המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, בזמן שהוא מכחיש מכחיש בשלישי שביניהם" (רבי עקיבא, ספרא ויקרא שעב).
  • אולם, כאמור למעלה, רוב הפגיעות ברכוש הזולת אינן נקראות בשם "מעילה", גם אם הן נעשות בסתר (למשל גניבה - שמות כב, או הונאה - ויקרא כה).
  • ועוד: הפסוק שלנו אינו מתייחס רק לפיקדון שנעשה בסתר, אלא גם לעסקאות שנעשות בגלוי, עם שטר ועדים.
    • ייתכן שהמושג " מעל " אכן מתייחס רק לפיקדון שנעשה בסתר, ולא לכל שאר המקרים המפורטים בפסוק (תורה תמימה).
3. משום שהמשמעות העיקרית של מעילה היא שינוי - העברת חפץ מרשות בעליו החוקיים לרשות אחרת:  "פירוש מעילה הוא שינוי רשות" (העמק דבר). האות ב מציינת, בין השאר, אמצעי לביצוע פעולה, ולפי זה ומעלה מעל בה' = האדם מעל ברכושו של רעהו באמצעות ה', בכך שנשבע לשקר. האדם ניצל את שם ה' כדי למעול.
  • אולם, כאמור למעלה, המעילה מציינת, בדרך כלל, שינוי רשות של דבר קודש, ולא רק שינוי רשות של חפץ של אדם פשוט.

ויש שפירשו, שהמעילה נובעת רק מהשבועה:

4. הגזלן נשבע בשם ה' כדי לחסוך לעצמו כסף, ובכך למעשה השתמש בשם ה' למטרות חול - הוא מעל בשם ה'.

  • יש שהקשו על פירוש זה, שבתחילת הפרק נזכרת שבועת שקר ואין היא נקראת מעילה (רד"צ הופמן); על כך יש להשיב, שאכן לא כל שבועת שקר נקראת מעילה, אלא רק שבועת שקר שמטרתה תועלת חומרית, כגון במקרה שלנו, שמטרת השבועה היא לשחרר את הנשבע מתשלום חוב.

5. לענ"ד, המעילה נובעת מהשילוב של גזל רכוש הזולת עם שבועת שקר בשם ה', כפי שהסברנו בגוף המאמר: העובדה שבעל הרכוש מסכים לקבל שבועה כתחליף לרכושו מקדשת את רכושו לה', ולכן מי שמשתמש בו לצרכיו מועל בה'.

חיזוק לפירוש זה ניתן למצוא בפרשה המקבילה בספר במדבר, המסבירה מה צריך הגזלן לעשות כאשר בעל הרכוש נפטר ואין לו יורשים. הסכום שצריך הגזלן להחזיר נקרא (במדבר ה8): "הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לה'", כי למעשה יש להשיב אותו לה' - הוא שייך לה'. בדרך-כלל, ה' קובע שהסכום הזה יינתן לבעליו המקוריים או ליורשיו, אך אם אין לו יורשים, ה' קובע שהוא יינתן לכהנים.


וכיחש בעמיתו

"היה ראוי לכתוב "וכיחש לעמיתו"... פירוש בעמיתו - על-ידי עמיתו, היינו שתבעו וכיחש; מה שאין כן אם לא תבעו"   ( העמק דבר).


בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו

יש אומרים, שגם תביעה על דברים שאינם מסויימים, כגון חוב כספי, גם היא אינה מחייבת את המכחש בתשלום חומש: "תשומת יד - אמר רב חסדא: כגון שיחד לו כלי להלואתו; עשק - אמר רב חסדא: כגון שיחד לו כלי לעשקו", כלומר, תביעה על הלוואה או עושק כשלעצמה אינה מחייבת את המכחש בתשלום חומש, אלא רק אם הלווה הגדיר כלי מסויים שממנו המלוה יגבה את חובו, אז התביעה היא על חפץ מסויים ולכן חל עליה דין שבועת הפיקדון (בבא מציעא מח א);
  • ולא זכיתי להבין, מדוע רב חסדא הוציא את הפסוק מפשוטו, והרי לפי הפשט הפסוק מדבר בפירוש גם על חובות שאינם מסויימים.

תגובות