בספר ויקרא, פרק ה עוסק בשני סוגים של קרבנות שבאים לכפר על עבירות:
- (פסוקים 1-13)
קרבן עולה ויורד, קרבן שערכו משתנה לפי מצבו הכלכלי של המקריב;
- (פסוקים 14-26)
קרבן אשם, קרבן שערכו קבוע.
כל קרבן מכפר על שלוש עבירות שונות.
קרבן עולה ויורד מכפר על:
- (פסוק 1)
שבועת העדות - אדם שהיה עד לאירוע משפטי כלשהו, השביעו אותו שיבוא להעיד, והוא סירב במזיד.
- (פסוקים 2-3)
טומאת מקדש וקדשיו - אדם שנכנס למקדש או אכל בשר-קודש כאשר הוא טמא, ועשה זאת בשוגג - שכח שהוא טמא או שכח שהוא במקדש.
- (פסוק 4)
שבועת ביטוי - אדם שנשבע שיעשה משהו והפר את שבועתו בשוגג, או נשבע שעשה משהו והתברר שזו היתה טעות.
קרבן אשם מכפר על:
- (פסוקים 14-16)
מעילה בקודשי ה' - אדם שהשתמש בשוגג בחפץ כלשהו שהוקדש לה'.
- (פסוקים 17-19)
אשם תלוי - אדם שעשה מעשה שיש חשש סביר שמהווה עבירה, אך אינו יודע בוודאות אם עבר או לא.
- (פסוקים 20-26)
מעילה ברכוש הזולת - אדם שהכחיש חוב שהוא חייב לזולת ונשבע על-כך לשקר במזיד (פירוט).
ניתן לראות שהפרשות מסודרות במבנה מסודר: כל קרבן בא על שלוש עבירות, שהראשונה והאחרונה דומות (שבועת עדות - שבועת ביטוי, מעילה בקדשי ה' - מעילה ברכוש הזולת), והאמצעית שונה.
הפרק כולו בנוי במבנה כיאסטי: העבירה הראשונה (שבועת העדות) והאחרונה (מעילה ברכוש הזולת) הן עבירות שאדם עושה
במזיד, ושאר העבירות הן עבירות שאדם עושה
בשוגג; וכך נראה מבנה הפרק כולו:
-
שבועה - מזיד - עולה ויורד
-
טומאה - שוגג - עולה ויורד
- שבועה - שוגג - עולה ויורד
- מעילה - שוגג - אשם
- חטא - שוגג - אשם
- מעילה - מזיד - אשם