איוולת - שמחה לחסר-לב, ואיש תבונה יישר לכת

פירושים נוספים

1. פירשנו ששני חצאי הפסוק מלמדים על שתי דרכים שונות להגיע לשמחה - החסר-לב משתמש באיוולת, ואיש-התבונה שמח כאשר הוא מיישר לכת.

2. ויש מפרשים, ששני חצאי הפסוק מלמדים על שתי תגובות שונות למעשי איוולת - החסר-לב שמח ונהנה כאשר הוא עושה מעשים שטותיים, ואיש-התבונה אינו שמח אלא משתדל לתקן את טעויותיו וליישר את דרכו (רבי יונה גירונדי ועוד). ושמעתי בשם הרב חסדאי קרשקש, שזו הנקודה העיקרית שבה מתבטאת הבחירה החופשית של האדם: גם כשהאדם כביכול מוכרח לחטוא ומרגיש שאין לו בחירה, הוא עדיין יכול לבחור איך להגיב לחטא - האם לשמוח בו כדרכו של חסר-לב, או להתחרט ולהצטער עליו כדרכו של איש תבונה.

3. ע"פ מלבי"ם, חסר לב הוא אדם שאינו מסוגל למשול ביצרו, ואיוולת היא כפירה וספקנות; כשהחסר-לב מגלה טענות של איוולת, הוא מאד שמח, כי הדבר נותן הצדקה למעשיו: "זה לא שאני לא יכול להתאפק - אני פשוט לא מסכים שזה מעשה רע..." אבל איש תבונה אינו מחפש תירוצים - גם אם אינו מצליח עדיין למשול ביצרו, הוא משתדל ככל יכלתו ליישר לכת ולשפר את מעשיו.