קוד: ביאור:משלי ט2 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי ט1-5: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה.
טָבְחָה טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ... מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה, חֲסַר-לֵב אָמְרָה לּוֹ:
לְכוּ, לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי!
".
מכל הרעיונות שמעלים בשנים האחרונות לשיפור מצב החינוך בישראל, אחד הרעיונות המועדפים על ספר משלי הוא, כנראה, לשפר את התנאים החומריים בבתי הספר - ובפרט להגיש ארוחות דשנות לתלמידים. כך ניתן ללמוד ממעשיה של האישה החכמה:
החכמה רוצה להזמין את הפתיים לבית הספר, אבל הפתיים מתפתים בקלות לפיתויים חמריים, ולכן היא בונה בית-ספר נאה ומעוצב, מכינה לתלמידים סעודה טעימה הכוללת בשר ויין.
הפיתוי החומרי הזה חיוני כדי לעזור להם להתגבר על
הפיתויים החומריים של החיים מחוץ לבית הספר - הפיתויים של אשת הכסילות - המציעה להם
מים גנובים ולחם סתרים.
רעיון דומה ניתן למצוא בנבואת ישעיהו, לפי חלק מהפירושים,
ישעיהו נה1: "הוֹי! כָּל צָמֵא - לְכוּ לַמַּיִם; וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף - לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב
" (פירוט).
ברוב ספר משלי, היין נחשב לדבר רע, אולם בפסוקים שלנו הוא משמש כאמצעי שמטרתו לעזור לנערים להתגבר על פיתויי הרחוב.
מסך בלשון המקרא = מזג בלשון חכמים = ערבב משקאות; ראו לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן.
תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום, חוץ מן היין: יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו; יש שותהו וטוב לו, שנאמר (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש; ויש שותהו ורע לו, שנאמר (משלי לא, ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני, תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (ברכות נז א).