קוד: ביאור:משלי יב15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יב15: "דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם
"
האויל בטוח שהדרך שהוא הולך בה ישרה וללא מכשולים, ומתעלם מעצתם של אחרים; אולם מי ששומע לעצה של אחרים, זוכה בנקודת-מבט נוספת על הדרך שהוא הולך בה, ונעשה חכם יותר.
הפסוק מלמד שחשוב לקבל עצות מהזולת:
בעיני- = מנקודת מבט אישית-סובייקטיבית; אדם אויל (= שטחי) מסתפק בנקודת המבט האישית שלו, וכל דרכיו (= מעשיו ומנהגיו) נראים בעיניו טובים וישרים (= מישוריים, ללא מכשולים).
אך אדם חכם (= היודע ללמוד מאחרים) יודע שנקודת המבט שלו היא חלקית בלבד, ומעוניין לראות את המציאות גם מנקודות מבט אחרות, ולכן שומע לעצה.
בפסוק שלנו נאמר שדרכו של
אויל ישרה בעיניו, אולם בפרק כא נאמר ש
משלי כא2: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'
" (פירוט).
ייתכן שהפסוק שלנו עוסק בעניינים חומריים, שבהם אוילים טועים וחכמים מבקשים עצות; והפסוק בפרק כא עוסק בענייני עבודת ה', שבהם גם חכמים עלולים לטעות ולחשוב שדרכם היא ישרה ואין להם צורך בעצות.
"דרך אויל ישר בעיניו - זה עשו, שנאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל, הוסיף כאב על כאב. ושומע לעצה חכם - זה יעקב, שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" (ילקוט שמעוני על משלי).