קוד: ביאור:משלי כ5 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: מחברים שונים
אל:
משלי כ5: "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה
"
העצה (התוכנית) שבליבו של כל איש דומה למים עמוקים; רק איש תבונה יכול לדלות את העצה מליבו של הזולת ולהבין מה הוא מתכנן.
1. האם אפשר לקרוא מחשבות? לפי ספר משלי, מי שמתעמק מספיק יכול לפתח כישרון קרוב - לדלות מחשבות:
עצה = תוכנית לפעולה; לב = מקום המחשבות; תבונה = הכישרון להסיק מסקנות;
מים עמוקים עצה בלב איש = לכל אדם ישנן מחשבות ותוכניות שהן נסתרות כמו מים עמוקים, ואי אפשר לראות אותן מבחוץ, אבל -
ואיש תבונה ידלנה = איש תבונה יודע להסיק מסקנות מהבעות פניו, מעשיו ומידע אחר שיש לו על האדם, ומתוך כך לגלות מה הן תוכניותיו (ע"פ מצודות).
כדי להצליח ב"דליית מחשבות" יש להיות
איש תבונה, וזה דורש, בין השאר, הרבה שקט,
משלי יז27: "חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת,
וקר[יְקַר] רוּחַ
אִישׁ תְּבוּנָה
" (פירוט). איש תבונה חוסך במילים, לא מדבר הרבה, ולכן הוא פנוי לשמוע ולהבין
(ע"פ אלחנן לוטוק).
המסר שבפסוק מיועד במיוחד לשופט, "כי האמת היא הכבודה, בת מלך פנימה, וכמה לבושים של שקר מלבישים ומסתירים אותה, והדיין צריך לפשוט את כל אותם הלבושים, על-ידי רוב החקירות, כדי להוציא לאור משפטה
"
(רמ"ד וואלי).
2. חכמי התלמוד הסיקו מפסוקנו מסקנה נוספת: מכיוון שאיש תבונה מבין מעצמו, אין צורך למתוח עליו ביקורת באופן ישיר שעלול לגרום לו מבוכה, אלא אפשר להסתפק ברמז.
הסוגיה עוסקת בדיני הברכה שמברכים על האש: האם מברכים רק במוצאי שבת (כמו שאנחנו נוהגים לברך "בורא מאורי האש
", לזכר בריאת האש שהיתה במוצאי שבת), או גם במוצאי יום הכיפורים (שהוא דומה לשבת)? תוך כדי הדיון בסוגיה, הזכיר האמורא
רבה-בר-בר-חנה את שמו של
רבי יוחנן, וכתוצאה מכך נוצרה אי הבנה, ואמורא אחר בשם
רבי אבא חשב שהוא מתכוון לומר שרבי יוחנן אוסר לברך. כשהאמורא
עולא שמע זאת, הוא ידע שרבי
יוחנן לא אמר כך, ולמרות זאת הוא לא מיהר לכעוס על רבה בר בר חנה ולהאשים
אותו בטעות, אלא רק הסתכל עליו במבט של תוכחה. רבה בר בר חנה הבין את הרמז
ומיהר להבהיר את כוונתו האמיתית. על כך אמר רב יוסף: "מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא,
ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה
"
(בבלי פסחים נג:)- עולא שמר את התוכחה עמוק בליבו, וגילה אותה רק ברמז, כי ידע שרבה בר בר חנה הוא איש תבונה ויבין מעצמו את כוונתו.
בפרק אחר נאמר,
משלי יז10: "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה
",
כלומר, גערה שגוערים באדם נבון עלולה לשבור אותו ולפגוע בו יותר ממאה מכות
שמרביצים לכסיל; הפסוק שלנו מלמד, שכשמדברים עם אדם נבון אין צורך לגעור,
מספיק לתת רמז (פירוט).
וְעַתָּה, יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם", אמר לו פרעה, בראשית מא39: "
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ", כלומר, יוסף הוא איש נבון, איש תבונה, היודע לדלות עצה מלב איש (ע"פ רמ"ד וואלי).
מים עמוקים נזכרים גם ב
משלי יח4: "מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי
פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר
חָכְמָה
" (פירוט). אצלנו המים העמוקים הם משל למחשבה (לב), ושם המים העמוקים הם משל לדיבור (פי); כדי לדלות עצה מלב איש דרושה
תבונה, וכדי לדלות את החכמה שבפי איש דרושה
חכמה - ראו
חכמה בפה, תבונה בלב.
עצה עמוקה נזכרה גם ב
ישעיהו כט15: "הוֹי
הַמַּעֲמִיקִים מה' לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ
".
פסוקים אחרים מסייגים את הפסוק שלנו ומלמדים שלא תמיד אפשר להבין את מחשבותיו ורגשותיו של הזולת, ולכן יש להיזהר כשמנסים להסיק מסקנות מ"דליית מחשבות":
לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ, וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר" - רק האדם עצמו יכול לדעת מה יגרום לו שמחה או צער, ולכן, כשרוצים לשמח את הזולת, עדיף לשאול אותו מה משמח אותו, ולא להחליט עבורו (פירוט).
כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם": כמו המים הנמצאים בפנים של הזולת, בתוך העיניים שלו, המשקפים לנו את הפנים של עצמנו כאשר אנחנו מסתכלים לתוכם, כך לבו של הזולת משקף לנו את המחשבות של עצמנו, כאשר אנחנו מנסים להסתכל לתוכו (פירוט); ולכן, כשרוצים "לדלות מחשבות" מלב הזולת, צריך להשתדל לנטרל את המחשבות והדעות הקדומות של עצמנו.
כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב": ה' רואה באופן קבוע את מחשבותיו של הזולת, ויודע את אופיו, ולכן רק ה' יודע מי הוא המתאים להיות מלך - ולא האדם.
עצה בלב איש היא עצה שאיש אחר חושב עליה בליבו, אך ניתן גם לפרש שהכוונה לעצה שה' נותן לאדם בליבו, ראו
משלי יט21: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם
" (פירוט).