יש אנשים, שהדברים שהם לומדים נשארים עבורם בגדר ידע תיאורטי בלבד; ויש אנשים שמפנימים את הדברים שהם לומדים עד שהם הופכים לחלק מאישיותם. אנשים מהסוג השני נקראים, בלשון המקרא,
חכמי לב:
מכאן,
חכם לב הוא היודע ללמוד ולהפנים את הדברים שהוא לומד, עד שהם משתלבים במחשבותיו.
- הביטוי נזכר לראשונה בפרשת בניית המשכן:
שמות לא6: "...
ובלב כל
חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתך
", וכן
שמות לה10,
שמות לו1-8; המשכן הוא לא רק מבנה חיצוני, הוא מסמל את נוכחות ה' בלב עם ישראל, ולכן גם האנשים העוסקים בבניינו חייבים להיות
חכמי לב.
- החכם בספר משלי מלמד את תלמידו להפנים את דברי החכמה, כי רק כך יוכל להינצל מפיתויים (
משלי ב10-11): "
כי תבוא
חכמה
בלבך, ודעת לנפשך ינעם; מזמה תשמר עליך, תבונה תנצרכה...
" (ראו
סיבות לקרוא לתבונה).
-
משלי י8: "
חכם לב יקח מצות, ואויל שפתים ילבט
"- הפסוק מנגיד בין החכם, הלוקח את המצוות אל ליבו ומפנים את משמעותן, לביןהאויל, המקיים את המצוות באופן שטחי בלבד, בעקימת שפתיים (פירוט).
פסוקים נוספים
-
משלי יא29: "
עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל
לַחֲכַם לֵב
" (פירוט)
-
משלי טז21: "
לַחֲכַם לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן, וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח
" (פירוט)
-
משלי כג15: "
בְּנִי! אִם
חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי
"
-
איוב ט4: "
חכם לבב
ואמיץ כח, מי הקשה אליו וישלם
"