קוד: מבנה משלי ב בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
הפרק הקודם - פרק א - עסק בעיקר בחכמה = הכישרון ללמוד מאחרים; שני הפסוקים הראשונים בפרק ב מקשרים בין הנושאים:
בְּנִי, אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ; לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶך - תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה" (פירוט) - אחרי שתלמד ותקשיב לדברי החכמה, יהיה עליך להפעיל את התבונה; אחרי שתשתמש באוזניים, יהיה עליך גם להשתמש בלב, המסמל את מקום המחשבות.
המשך הפרק מתחלק לשני חלקים לא שווים, המתחילים במילה
כי, ומסבירים מדוע כדאי להטות את הלב לתבונה:
בקטע זה ישנם משפטי תנאי המתחילים ב"
אם ", ומשפטי תוצאה המתחילים ב"
אז ", ומתארים את התוצאות החיוביות של תבונה.
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶך; אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה; אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת
אֱלֹהִים תִּמְצָא. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (פירוט).
כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. וצפן (יִצְפֹּן) לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה, מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם. לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט, וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹר." (פירוט).
אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, כָּל מַעְגַּל טוֹב
כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ, וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם. מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה".
לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע; מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר - לָלֶכֶת, בְּדַרְכֵי-חֹשֶׁךְ. הַשְּׂמֵחִים, לַעֲשׂוֹת רָע; יָגִילוּ, בְּתַהְפֻּכוֹת רָע. אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים; וּנְלוֹזִים, בְּמַעְגְּלוֹתָם" (פירוט).
לְהַצִּילְךָ, מֵאִשָּׁה זָרָה; מִנָּכְרִיָּה, אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. הַעֹזֶבֶת, אַלּוּף נְעוּרֶיהָ; וְאֶת-בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל-מָוֶת בֵּיתָהּ; וְאֶל-רְפָאִים, מַעְגְּלֹתֶיהָ. כָּל-בָּאֶיהָ, לֹא יְשׁוּבוּן; וְלֹא-יַשִּׂיגוּ, אָרְחוֹת חַיִּים" (פירוט).
לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר.
כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ; וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ. וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ; וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה" (פירוט).
וצפן (יִצְפֹּן) לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה, מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם": מי שמשתמש בתבונתו ביושר ובתמימות, לא כאמצעי להוכיח את הדעות הקדומות שלו אלא כאמצעי לברר את האמת, יזכה לעזרת ה' - ה' יאפשר לו לגלות את התושיה (סודות התורה או סודות הבריאה; ראו במפרשים), ויגן עליו מטעויות.
כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ; וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ": רק אנשים שישתמשו בתבונתם ביושר ובתמימות יזכו להישאר בארצם לאורך זמן; אלו שישתמשו בתבונתם כדי לקדם מעשי רשע ובגידה, יגורשו ויאבדו בסופו של דבר.
"תְּבוּנָה" כוללת "חָכְמָה" וגם "בִּינָה". וודאי הוא שאלהים אינו מפזר "דַּעַת וּתְבוּנָה" ללא אבחנה. הלא תמיד קיימת סכנה כי "אדם" ימצא דרך להפוך "תְּבוּנָה" ולממשה במעשי "שקר". לכן חובה היא להשקיע מאמצים "תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה", הכל כדי להגיע למימוש "לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ", רק במעשי "אמת".
אולם, עדיין לא התקיים התנאי ההכרחי - "כִּי-יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה". רק אם מתקיים התנאי ההכרחי - "אָז--תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל-מַעְגַּל-טוֹב" >>(את החוקיות למדידת "מַעְגַּל")<<. ואמנם, "כִּי-תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם", אכן, רק "אָז--תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא". קישור: "הצדק האויקלידי בתרבוע המעגל"