קוד: ביאור:משלי ב7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בעבודתי כמתרגל אני נתקל, לצערי, בתופעות של העתקת שיעורי בית. ספר משלי מדגיש, שהתבונה האמיתית נמצאת רק בדרך היושר והתום:
משלי ב6-8: "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה, מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם. לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט, וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹר
"
(קרי).
כי ה' יתן חכמה - החכמה האמיתית מגיעה מה'; מפיו דעת ותבונה - כשה' נופח נשמת חיים באדם, הוא נוטע בו גם את הכוחות להשיג דעת ותבונה. ולכן יש להתייחס לכוחות אלו בחרדת קודש, ולהשתמש בהם ביושר, שהרי:
ה' יצפון = ישמור היטב לישרים תושיה = תוכניות ורעיונות מועילים; וכמו כן:
ה' מגן להולכי תום = המתנהגים בדרכי אמת וללא פגמים מוסריים.
ה' הוא המפעיל את כוחותיו השכליים של האדם, והוא משגיח ובוחן את האופן שבו האדם משתמש בכוחותיו: מי שמשתמש בהם ביושר, ואינו מעתיק את עבודותיהם של אחרים, בסופו של דבר יזכה
לתושיה, להברקות ורעיונות מועילים גם מעבר לטבעו (שיעזרו לו גם להצליח במבחן...); וכן יזכה שה'
יגן עליו ויציל אותו מטעויות. התושיה הזאת
צפונה ושמורה היטב, כך שרק הישרים ייהנו ממנה; ולא אותם אנשים שניסו להשיג ציונים גבוהים בדרכי ערמה,
איוב ה12: "מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים, וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם
תּוּשִׁיָּה
".
מטרת הפסוקים היא לעודד את האנשים, שמרגישים שאינם חכמים מספיק כדי להצליח; הפסוקים מעודדים אותם להתמיד ולהשקיע בלימודים, לנצור אורחות משפט - לשמור בהתמדה על כל חוקי היושר והצדק בלימודים, ולבטוח בה' אשר דרך חסידיו ישמור - למרות שהכישורים השכליים שלהם אינם מושלמים, ה' יעשה איתם חסד וייתן להם את כל התבונה הדרושה כדי להצליח.
מהי תושיה? ומדוע ה' צופן אותה לישרים?
1. תושיה = תוכניות ורעיונות מועילים, והיא מנוגדת ל חכמה, דעת ותבונה שנזכרו בפסוק הקודם. בפסוק הקודם נאמר, שה' נותן לכל אדם, כאשר הוא נופח באפיו נשמת חיים, את הכישורים היסודיים של חכמה דעת ותבונה; אולם את הכישורים המתקדמים יותר, כגון התושיה - הכישרון להשתמש בתבונה בצורה מועילה, הוא צופן ושומר רק עבור אנשים בעלי מידות טובות:
"הנה, ה'
מסתיר התושיה, והוא הנימוס המושכל אשר לנמצאות, ושומר אותה לתתה
לישרים, כי הם לבד ייתכן שיגיעו להשגות העיוניות, מפני היותם ישרים במידות
ואוהבים היושר והאמת בדעות;
והוא
מגן להולכים בתמימות
ובשלימות באלו החקירות העמוקות האלהיות לשמרם מהטעות, כי הטעות המעט באלו
העניינים הגדולים ירחיק האדם משלימותו; וזה יעשה השם יתברך מצד השגחה
הפרטית... והוא יישריהו
לשמור הדרכים שיובילוהו אל
המשפט האמת, ובזה הוא מגן לו,
ודרך חסידיו - בחקירותיהם העיוניות -
ישמור
שלא ייכשלו בהליכתם, כמו שאפשר ליכשל בו, אם מפאת לקיחת מה שבמקרה תמורת
מה שבעצם ומה שידמה לזה, אם מפאת המחשבה והדמיון, וזולת זה מהדברים המטעים
"
(רלב"ג).
המילה יצפון רומזת גם למצפון - ה' צופן ושומר את התושיה עבור אנשים המתנהגים בצורה מצפונית וישרה.
2. יש מפרשים:
תושיה = התורה כולה,
ישרים = דור יוצאי מצרים: "יצפון לישרים תושיה = גנזה הקדוש ברוך הוא אצלו ששה ועשרים דורות, עד שנתנה לדור המדבר
"
(רש"י). בהמשך הוא פירש שהתושיה (התורה) היא המגן: "מגן הוא להולכי תום (יצפון מגן להולכי תום), כלומר, והיא תהיה לך למגן
". והשמירה על החסידים היא שמירה מפני טעות וכישלון: "לנצור ארחות משפט - שעל ידה ינצרו ארחות משפט, והוא
(הקב"ה)דרך חסידיו ישמור - שלא יכשלו
". ויש שפירשו באופן דומה, שהתושיה היא התורה כולה, השמורה לכל אדם משעת יצירתו בבטן: "משעה שנוצר אדם ממעי אמו, אותה תורה שהוא עתיד ללמוד צפונה היא לו
"
(רבי יהושע,
מדרש משלי).
3. יש מפרשים:
תושיה = סודות התורה, וההגנה היא הצלה מפני טעויות: "ה'
הסתיר רזי
התורה ושמרם לתת
לישרים בליבותם,
ומגן הוא
להולכי תום להצילם ממכשול הטעות... להשכילו
לשמור ארחות משפט, כי הוא
ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי
"
(מצודות).
4. יש מפרשים:
תושיה = מעשה שה' עושה בהסטוריה כדי לשמור על הצדק והמשפט: "חוץ
מהמעשים הכוללים שברא ה' בששת ימי הבריאה, הכין מעשים שיעשו בכל דור ודור
כפי חקי החכמה לצורך ההנהגה ההשגחיית שתתחדש בכל דור לפי מעשה הדור ההוא,
ומעשים האלה נקראו בשם
תושיה, כי הם מוגבלים לפי חכמתו לצורך ההשגחה והשכר
והעונש. ומעשים אלה יצאו לפועל ע"י הישרים שימצאו בדור ההוא [שגדר הישרים
שהולכים בבינתם ובמעשיהם בדרך ישר, והם גדולים מצדיקים]. כמו שאמרו במדרש:
"יוסף היה מזומן לפרנס, משה היה מזומן לגאולה". ועל-זה אמר שה'
יצפון תושיה לישרים שעתידים לעמוד בעולם, הכין לפניהם מעשים שיפעלו בימיהם כפי חוקי חכמתו.
והמאמרים מקבילים:
יצפון לישרים תושיה - לנצור ארחות משפט
: שהישרים ינצרו ארחות הנהגת ה' בעולמו שהוא כפי המשפט, כמו המעשים שנעשו במצרים להכות את המצרים ולהוציא את ישראל, שהיו כפי משפטי ה' ושכרו ועונשו, וזימן מעשים אלה אל הישרים שעמדו בדור ההוא, שהם משה ואהרן, שהם היו שלוחי הנהגתו לנצור ארחות משפטו,
ומגן להולכי תום - ודרך חסידיו ישמור
: ההולך תום הוא מי שמעשה צדקתו קבועים תמיד על דרך אחד בלי פניה ובלי השתנות, והגם שמצד עצמם לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם, שזה גדר התם, בכ"ז יצוייר שימצאו מכשול מצד הדרך - אם שלא ידעו הדרך, או שנמצא בו אבני מכשול, כי התם אינו ישר, ויוכל להיות שייכשלו ע"י מסיתים או רעות הזמן, או ע"י טעות ושגיאה, וה' מגן להם מכל סיבה חיצונית וישמור דרכם ממכשול" (מלבי"ם).
5. יש מפרשים שפסוקים 7-8 כבר מדברים, לא על החכמה שה' נותן, אלא על השכר שה' נותן למי שלומד חכמה: "ה'
מייעד למתנהגים
ביושר את
ההצלחה, וה'
מגן על
המתהלכים
בתמימות; כדי
לשמור על
דרכי
הצדק, ועל
אורח חיי
שומרי מצוותיו
ישגיח ה'
"
(יסוד מלכות).
6. יש מפרשים שפסוקים 7-8 מדברים על השמירה שה' שומר על האנשים הטובים מפני טעות וכישלון בתחום הרוחני - שמירה מיצר הרע: "יצפון
לישרים תושיה היא עצת התורה, וישבר מידותיו לפי התורה...
התם... אפשר
שייכשל שלא במתכוון, והוא צריך למגן להגין עליו שלא ייכשל, לכן אומר
מגן
להולכי תם... ההולך בדרך התורה, כלומר שיושב ולומד, יש לפניו דרכים
הרבה... והם רק ליחידי סגולה שתורתם אומנותם, והם צריכים שמירה רבה
ומעולה... הרודפים אחר המצוות, והם הולכים בדרך גדול ופתוח... אין צריך
שמירה כל-כך מן היצר הרע, וגם היצר הרע עצמו אינו מתגרה כל-כך בהם, לכן
כתיב ישמור
"
(הגאון מווילנה).
הישרים והתמימים, שנזכרים יחד בפסוק 7, נזכרים יחד גם בסוף הפרק:
כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ, וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ"
בשירת חנה ישנו פסוק דומה לפסוק 8:
רַגְלֵי חסידו[חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ; כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ"
לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאֶתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים".