לקחת את המצוות ללב

פסוק 13 מביע רעיון דומה בתחום החינוך - האדם היודע להסיק מסקנות הגיוניות יכול ללמד בהיגיון, ומי שאינו מסוגל לחשוב בהגיון נאלץ להשתמש באלימות והפחדות (פירוט).

פסוק 21 מביע רעיון דומה בתחום של הנהגת הציבור - העושה צדק בפועל יכול להנהיג אחרים, והשטחי אינו יכול להנהיג אפילו את עצמו (פירוט).

דרש ורמז / מטמוניות למשפחות סופרים

א. משל לחיי האבות - לוט לעומת אברהם אחרי חורבן סדום

"מדרש".

(ח) חכם לב יקח מצות: עם חורבנה של סדום פסקו עוברי דרכים בביתו של אברהם אבינו בחברון, לכן הוא הלך לגרר, להמשיך במצוות הצדקה. על זה דרשו חז"ל: "חכם לב יקח מצוות".

ואויל שפתים ילבט: פעמיים שתק לוט שתיקה-אוילית, בשפתים לבוטות-בולטות.

א) כשנפרד מאברהם (ר' פסוק י')

ב) כשנפרד מהישוב אל המערה עם חורבנה של סדום, ונוקש עם בנותיו (פסוקנו).

"רמז".

חכם – זה אברהם אבינו, ר' פסוק א.

אויל – לוט היה "אויל" דהיינו ראשון וראשית משפחת תרח כשהתחבר אל אברהם דודו (יוב"ע ברא' א א: "בראשית", מן אוולא), ולבסוף היה אויל-טיפש כשנפרד ממנו.

( ברא'יב ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו י-הוה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

( ברא'יג יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: (יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם:

* גם בפסוק יד כתוב "אויל" והכוונה ללוט.

שפתים – שפתי לוט,

* גם בפסוקים י, יח, יט, כתוב ש.פ.ת. והכוונה לשפתי לוט.

ילבט – רומז ללוט, לבט = לוט (חילופי אותיות בומ"ף).

* גם בפסוק י כתוב "ילבט" והכוונה ללוט.

אסמכתא.

בראשית

(יט ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו:

(כ א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:

בראשית רבה פרשה נב פסקה ג

ד"א ויסע משם אברהם (ברא' כ א) חכם לב יקח מצות.

חכם לב זה אברהם יקח מצות לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלורין שלו כלום אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אהל בגרר.

ואויל שפתים ילבט זה לוט שהיה אויל בשפתיו שהיה צריך לומר לבנותיו דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות אלא ילבט מה גרם לו ילבט הביא עליו לבטי לבוטים מה להלן לא יבא טמא לכל דבר אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.

ב. משל לחיי דוד - אבנר לעומת דואג בנוב

"דרש".

(ח) חכם לב יקח מִצְוֹת: שאול דרש מנציביו שיביעו את נאמנותם ע"י הלשנות על דוד אוייבו. אבנר היה חכם לב ולקח את מצוות התורה: (שמות כג א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. המצוה הזאת גררה מצוה נוספת והיא סרוב לפקודת שאול להמית את אחימלך וכהני נוב.

ואויל שפתים ילבט: דואג האויל נענה לבקשת שאול והלשין על אחימלך שכאילו התחבר לדוד נגד שאול, הוא התבלט בשפתיו הלבוטות, שברחו זו מזו וגילו את ה"ניב" שאכל את "נוב".

"רמז".

חכם – זה אבנר

* גם בפסוק יד כתוב "חכמים" והכוונה לאבנר.

חכם לב…שפתיים ילבט – דוד המלך כינה את אבנר "לבאים" (לב אריה) ושלמה קורא לו כאן "חכם לב". דוד המלך כינה את דואג "להטים" ושלמה קורא לו כאן "ילבט":

( מדרש תהלים ז) נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. (תני' נז) אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע...

ואויל – ראשון (יוב"ע ברא' א א: "בראשית" מן אוולא). דואג היה "אויל" דהיינו ראש וראשון בשרי שאול כמו שכתוב בתחילת הפרשה: "אביר הרועים" וכמו שכתוב בסופה: "והוא ניצב על עבדי שאול". סופו שנהיה אויל-טפש.

( סנה'קו / ב) אמר רבי אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנאמר (משלי ה כג) הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה...

* גם בפסוקים י, יד, ובפרק כד ז כתובה המילה "אויל", והכוונה לדואג האדומי.

אסמכתא.

שמואל א פרק כב

(יז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי י-הוה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִו {אָזְנִי} וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי י-הוה:

מדרש תהלים מזמור נב ( ירו'סנה'פרק עשירי ( דף נב / א,נב / ב)

כיון שהוציא עליו איפופסין של מות. מיד, (שם, יז) ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו. לפגוע בהם. ולא שמעו לו. זה שאמר הכתוב (קהלת ח ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה אבנר, שלא הניחו לפגוע בכהנים. שנאמר (ש"א כב יז) ולא אבו עבדי המלך.

במדבר רבה פרשה יח פסקה יז

א"ר אלעזר עצת מינות היה בהן...כך דואג ואחיתופל לא היו בהן מצות מתחלה אע"פ שנעשו בני תורה היו כתחלתן הוי (שם) כי רעות במגורם בקרבם.

בתי מדרשות חלק ב - מדרש חסרות ויתרות מלכים ב

(קצב) (ישע' נז יט) בורא ניב שפתים נוב כתיב אמר ר' לוי לא נברא הניב הזה אלא להיות עד לשפתותיו של אדם הא כיצד אם אומר אדם טובה בפיו שפתיו נושקות זו לזו אומר רעה ברחו זה מזה ונתגלה הניב כגון (ראם) [ירבעם] הרשע ואף הניב הזה הרע גרם לנוב עיר הכהנים שתיחרב.

ספר צדקת הצדיק אות קלח

...ונודע לשלמה כי רק אויל שפתים רק שהכל מן השפה ולחוץ ילבט [ וזה היה דואג כמו שאמרו ז"ל בפרק חלק (סנהדרין ק"ו ע"ב) והוא היה לפי שעה נראה כמצליח במעשיו שעליו אמר דוד (תהלים ל"ז ז') אל תתחר במצליח דרכו וידוע דרכו רצה לומר דרך ה']...